נטשו את הדמוקרטיה, נצמדו לכיסא
"חוק החרם" הוא עוד חוליה בשרשרת של מאמצים לשנות את אופייה של ישראל כמדינה דמוקרטית. השאלה היא איפה השרים ברק, מרידור ובגין שאמורים להיאבק למען המשך הדמוקרטיה
לו היושר האינטלקטואלי היה המדריך האולטימטיבי בפוליטיקה הישראלית, חובה הייתה ששלושת המכובדים יעשו הכול כדי לשים קץ למתקפת הבולשביזם והפאשיזם השוטפת את המדינה. מה היו שיקוליהם ומה גרם להתחפרותם בתוך הממשלה, זו חידה שקשה מאוד לפצחה.
איך ייתכן שמר ברק וסיעתו נותרים במקומם שעה שאל מול עיניהם מתרחש מחזה שלא היה מבייש משטרים אפלים? למען האמת, אין כאן פליאה: מר ברק וחבריו השילו מזמן את ערכיהם, את האידיאולוגיה שבשמה הם נבחרו, וכל עניינם להישאר בממשלה. אין בושה, אין כלימה. הכול פוליטיקה אינטרסנטית.
פליאה רבתי מתעוררת נוכח השקט של מר בגין ואמירותיו האנמיות של השר מרידור. לבטח שני אישים אלה רואים בדמוקרטיה ערך עליון וזכויות האדם והאזרח כחלק בלתי נפרד מכך. שתיקתם והישארותם בממשלה המקדמת חוקים שאינם מתיישבים אם ערכי הדמוקרטיה, הן מבחינת לגיטימציה.
היועץ המשפטי לכנסת אשר קבע שיש בחוק החרם בעיות חוקתיות קשות איננו "עוכר ישראל" אם כי לא מן הנמנע שכמה ח"כים מיליטנטיים עוד ימצאו הזדמנות להשתלח בו על עמדתו הבלתי "לאומית" והבלתי "יהודית", לכאורה.
"חוק החרם" איננו אלא חוליה נוספת בשרשרת של מאמצים
חוקים אלה נועדו לקעקע את הסדר החוקתי הקיים, וראש ובראשונה לפגוע בבית משפט העליון, פסיקותיו ופרשנויותיו. לא יעבור זמן רב עד שהמטרה תושג. ואם חוזרים שוב ל"טרויקה", קשה להשלים עם התייחסתם של השלושה לתופעה הזו של ניסיונות חוזרים ונשנים לקעקע את בית המשפט העליון. שתיקתם אינה מכבדת אותם.
ננסה עתה לבחון האם באמת החרמות הם חד–סטריים. הנה לכם כמה דוגמאות : בשנת 2008 הכריז המגזר החרדי חרם על "דור אלון", "שפע שוק" ו"הריבוע הכחול". הסיבה היא אחת ויחידה : פעילותן של חברות אלה בשבת. האם חרם מסוג זה "כשר" לפי החוק הקיים? ואת מי יעמידו בדיוק לדין - את הרבנים שהם הסמכות העליונה בעדה החרדית?
אם התשובה היא כן, אזי נשאלת השאלה איך ייתכן שאוסרים רבנים על דעותיהם לגבי חברה זו או אחרת? הרי רק לפני זמן קצר הארץ געשה על עצם מעצרם לחקירה של שני רבנים מכובדים אשר כתבו או הביעו את דעתם בנוגע לספר. ועוד דוגמה אחת : "חרם בד"ץ על אלקטרה מוצרי צריכה הוביל לאלימות פיזית כלפי טכנאיה שהגיעו לתת שירות בשכונת מאה שערים וברמת בית-שמש" (גלובס, 2010). ומה עם חרם על מוצרי החלב של "שטראוס" או "תנובה" זה חרם כשר או לא? ומה עם הבנקים העושקים אותנו. האם מותר להחרימם?
וישנו עוד חוק "דמוקרטי להפליא מבית היוצר של ה"דמוקרטים" האמיתיים : איסור למתוח ביקורת על "המדינה" ומוסדותיה. מי היא המדינה? ראש הממשלה, שריה, ח"כים וצה"ל? ברור שכן. העיתונים יהפכו לביטאונים של ה"מדינה", ערוצי הטלוויזיה ישדרו רק מרשים וסרטי תעמולה, תחנות הרדיו ישמיעו רק נאומים "חיוביים", נתלה גם שלטי חוצות עם תמונותיהם של המנהיגים, נארגן מצעדים וכולנו נענוד מדליות מזויפות, ומי שלא - "השטאזי" או הקג"ב יטפלו בו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם