דרושים בדחיפות: גבולות חברתיים
מי שמבקש לקיים בישראל שלטון חוק, אמור לתמוך בדרישה לחזק את המשטרה ואת כוחות הביטחון. האמונה בצדקת הדרך אינה מתירה לאיש לשבור את הכלים
אתה רואה אותם עושים סלאלום בכבישים ונוהגים בפראות, בתחושה שהם "מלכי הכביש".
אתה רואה אותם מפגינים "מצ'ואיזם" במועדוני הלילה באמצעות סכינים יפניות. האמונה בצורך להגן על צדקתם היא התירוץ שלהם לאלימות, אבל האמת היא שאף פעם לא הציבו בפניהם את הגבולות.
חרדים מתפרעים בירושלים מכיוון שרשויות המס בודקות בציציות של מנהיגיהם. הם שורפים עגלות זבל, משיכים חיתולים מטונפים על השוטרים וקובעים: "אנחנו החוק". אילו היו מציבים בפניהם את הגבולות "כשהיו עוד קטנים" – יתכן שלא היו ממשיכים להתפרע " בלי חשבון".
צעירים בכיפות סרוגות מפגינים מול בית המשפט העליון בגלל חקירה של רבנים, שהורגלו לפרסם "פסקי הלכה" בטעון שההלכה עומדת מעל לחוק. הם מפגינים מול ראשי הפרקליטות ומפקדי צה"ל, כדי להטיל מוראם ולהבהיר ש"חראם החוק – אנחנו נשליט במדינה את החוקים כרצוננו".
צעירים מוחים במאהל בשדרות רוטשילד על מצוקת הדיור בישראל. חברת כנסת באה אליהם, ומתוך כוונה טובה כנראה, קוראת "סתום" לאחד מדובריהם. בתגובה משליך לעברה אחד הצעירים כוס מים.
מפגין למען החזרתו של גלעד שליט, מכה בדגלו על מכוניתו של שר בישראל, וכשנועם שליט מבקש להעמידו על מקומו, הוא מתריס לעברו: "אתה לא תגיד לי מה לעשות".
כל דאלים גבר
האמונה בצדקת הדרך אינה מתירה לאיש לשבור את הכלים, להיות אלים ולהטיל את מוראו על אדם אחר. ה"גבולות" שיש להציבם בפני הילדים בהגדרת המותר והאסור בחברה, תקפים גם כשהם מתבגרים.
כל מי שמבקש לקיים בישראל שלטון חוק, אמור לתמוך בדרישה לחזק את המשטרה
ואת כוחות הביטחון, כדי שיוכלו למלא את תפקידם בשמירה על חישוקי הדמוקרטיה בחברה שלנו. בהיעדרם של "גבולות מוסכמים" התחושה בציבור היא שליית דין וליית דיין. לכן המסקנה שאיש הישר בעיניו יעשה הופכת את החברה הישראלית לחברה בה כל דאלים גבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם