מה הפלסטינים בכלל רוצים
כדאי לעצור לרגע לפני ספטמבר ולהקשיב לפלסטינים. יכול להיות שהפתרון יהיה לא לחלק מדינה אלא להתחלק בארץ
אבל עדיין, לא ייאמן בעצם, עדיין לא שאלנו את השאלה: מה הם רוצים. הם, כלומר הצד הנגדי, הפלסטינים. מה הם באמת רוצים, ומה אנחנו יודעים על הרצון שלהם; לא על הרצון שלנו, אלא על הרצון שלהם. האם אי פעם שאלנו, האם אי פעם הקשבנו. האם אי פעם הוצאנו לרגע את עצמנו מהתמונה (רק לרגע, נא להירגע) כדי להקשיב להם.
לי, באופן אישי, הייתה בשנים האחרונות הזדמנות פז, אולי בלתי חוזרת, להאזין להם במפגשים קבועים שנועדו לחשיבה משותפת על מה שמכובנה "פתרונות מחוץ לקופסה", היינו לא מקובלים, או למעשה "דמיוניים".
במפגשים האלה שנערכו לאורך שנים, ישבנו עם הוגי דעות ואישים בולטים בחברה הפלסטינית, במסגרת שיצרו שבדים בקיאים ומנוסים בעלי רצון טוב. בין הישראלים היו אנשי שמאל, ימין ואמצע, ואפילו מתנחלים מובילים.
בתוכנו היו כאלה שהתמידו לאורך כל הדרך מתוך אמונה, "הרצליאנית" אפשר לקרוא לה, שישנו בלתי אפשרי שהוא אפשרי, בתנאי שנהיה קשובים באמת למאוויים העמוקים של הצדדים; בתנאי שלא נהיה פרקליטים, אלא בני אדם שאין חפצם העיקרי לבטל את הצד שכנגד ההמצאה שהמצאנו היא מהפכנית, והיא נקראת "פרויקט
היא מציעה, בקיצור נמרץ, שתי מדינות מקבילות על כל השטח, מהים עד הירדן. כל אחת מהמדינות תהיה רשאית להכריז "כולה שלי", ואזרחי שתי המדינות יממשו בגופם את הריבונות שלהן. הם יישאו עימם את הריבונות לכל מקום שאליו הם ינועו בתוך הגבולות האלה. כלומר, הריבונות תיקבע על פי האזרח, לא על פי השטח. זה אומר שכל אחד מאזרחי שתי המדינות יוכל לחיות איפה שהוא רוצה בין הים לירדן, לחיות בכל מקום, אבל כאזרח מדינתו; להצביע למוסדות השלטון של המדינה שלו, ולהישפט על פי חוקיה.
התוכנית צמחה מתוך הכרה ברורה, שאי אפשר לחלק את ארץ ישראל ואי אפשר לחלק את פלסטין לא פיזית ולא נפשית. המדינה המקבילה היא פשרה בין התפיסה השלטת של שתי מדינות לשני עמים, לבין מדינה דו-לאומית. מדובר, למעשה, על "זכות שיבה" כוללת לשני העמים, על ריבונות כפולה מהים עד הירדן בלי להיות צמוד-קרקע, ועל סיום הסכסוך דרך חזרה לראשיתו.
ברור שזה נשמע הזוי, אבל לא רק מאחר שצריך לפתור אינספור בעיות בשטח - משפטיות, כלכליות ובעיקר ביטחוניות, שטובי המומחים משני הצדדים עמלו שנים לתת להן מענה סביר. התוכנית היא עדיין בתחום המדע הבדיוני, מאחר שאף אחד מהצדדים עוד לא בשל לראות את המצב בעיני זולתו, מתוך פתיחות וקשב אמיתי לצרכיו ולשאיפותיו.
בסופו של דבר אתה נוכח, ששותפיך לתהליך יתארו את חצי האמת שלהם ולא יתייחסו לחצי האמת שלך. אנחנו נמשיך לדבר על הקורבנות היהודית והם ימשיכו לדבר על הקורבנות הפלסטינית. עד שלא נכיר בהכרח להתחלק, לא לחלק - אולי נגיע לבאר, אבל לעולם לא נשתה ממנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם