האחריות לא על נתניהו
תמונת העולם שמראה הממשלה הזאת היא תמונת עולם מכוערת, או בקיצור כיעור, והמחאה היא נגד הכיעור שלא רק הממשלה הנוכחית אחראית לו, אלא גם הממשלות שלפניה
העיקר במחאה ההולכת ומתרחבת אינו בפרטים, העיקר הוא עצם המחאה. דווקא ניפוחה התקשורתי של המחאה הוא טוב, כי הוא מעצים את נושא המחאה לממדים הראויים לו; והממדים הם תואמי הסיסמא שחרט לפני כמה חודשים על דגלו אראל מרגלית, אחד המתחרים על ראשות מפלגת העבודה, כמעין ראיית הנולד: "מהפכה. לא פחות".
נתניהו יצדק לגמרי אם בהתגוננותו מפני המוחים הוא יאמר, שבהשוואה לרוב מדינות המערב הציבור כאן לא נאנק תחת עולו של משבר כלכלי. הוא גם יצדק כשיגיד, שבהשוואה לרוב העולם, כולל המערב, שוררים כאן שפע ושגשוג. לא זה העניין; לא גודל הדירות, ולא מחירי הדיור או מצרכי המכולת הם הנושא העיקרי.
הנושא העיקרי הוא תמונת העולם. תמונת העולם שמראה הממשלה הזאת היא תמונת עולם מכוערת, או בקיצור כיעור, והמחאה היא נגד הכיעור שלא רק הממשלה הנוכחית אחראית לו, אלא גם הממשלות שלפניה: הכיעור שהצטבר בימי אולמרט, שרון וברק, אם למנות רק את האחרונים בשושלות שהביאו אותנו עד הלום.
המחאה היא לא פוליטיקה בגרוש אלא סדנה רוחנית המונית
צריך לומר, הממשלה הזאת, כקודמותיה, איננה אי בזרם, אלא היא תשקיף של הזרם עצמו. היא משקפת את הזרם העכור, את העכירות ואת הכיעור בכל התחומים: את רדיפת הבצע, את הכוחנות, את הדורסנות, את הזללנות, את הרודנות של ההון.
נכון אמרה, בהתבטאות אומללה, יועצת התקשורת של אשת ראש הממשלה, במאמץ להדוף את ההתקפות על נהנתנותה של משפחת נתניהו, שערכי האלפיון העליון הם מודל לחיקוי, ולכן מה לנו כי נלין. זאת בדיוק הבעיה, שהציבור חונך לשאוף למותרות המיותרים שצורכים המתעשרים מנקרי העיניים, לאורח החיים המכוער והמיותר שלהם, לתמונת העולם החמדנית והמתפנקת שלהם. המחאה, אם כן, היא בעיקרה נגד המודל ונגד השאיפה לחקות אותו - ולכן אין מבורכת ממנה.
המחאה, כפי שאני לפחות רואה אותה, היא לא פוליטיקה בגרוש, אלא מעין
סדנה רוחנית המונית. מאחר שזהו אופייה, ומאחר שנושבת ממנה איזו צניעות, מכיוון שנקיעת הנפש מהבזבזנות הנלוזה היא המסר - היא מגרשת מתחומיה את הפוליטיקאים בשאט נפש.
אני לא משלה את עצמי שהשמיים ייפלו בעקבות המחאה הזו, או שהמשטר יתחלף. מחאות סוערות ממנה התפוגגו בקול דממה דקה כשעבר זמנן, ולרוב בטרם בטל קרבנן. החזון של המחאה הנוכחית אינו מתבטא בסיסמאות צעקניות חסרות כיסוי ושטחיות, אלא הוא מתחבא בין השיטין.
החזון, אני רוצה להאמין, הוא תת קרקעי. דווקא הסתתרותו, או הסתרתו, של החזון, היעדר הרווח הפוליטי המיידי, מבטיחים את הישרדותו, מאחר שהם מבטאים זרם יותר עמוק. ההתעוררות הזו, גם אם מתוך שלא לשמה, היא מפוארת ונהדרת. ככל שהיא תנופח יותר כן ייטב, משום שרק ההתנפחות תוליך אותה ממחאה למהפכה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם