בסופו של דבר: הכל בידי שמיים
רצח הרב אבוחצירא מדליק נורות אדומות. חשוב לזכור: בני אדם, מטבעם, אפילו אם הם רבנים, הם עדיין לא מלאכים. כל מי ששועה לעצת רבנים חייב לזכור זאת
אלא שכמו בכל סיפור רצח, התשובה לעיתים נמצאת דווקא בדברי הרוצח עצמו, עד כמה שאיש לא רוצה להקשיב לו. לאחר שכמעט בוצע בו לינץ' על ידי ההמון, בדברים שמסר הרוצח אשר דהאן לשוטרים בחדר החקירות אמר: "סגדתי לו, אבל הוא אכזב אותי". הוא גם סיפר לחוקרים כי נהג להגיע לרב מדי שבוע כדי לקבל ברכה ולהתייעץ עימו במגוון נושאים. "לא חשבתי לרגע שאולי יש טעות בדבריו. כל המשפחה שלי מעריצה את הרב. זה משהו שנמשך שנים רבות. הם לא יכולים בלעדיו", אמר. ואולי שם נעוץ שורש הבעיה.
אמונת חכמים הייתה מאז ומתמיד ערך משמעותי בעולם היהודי. יש להם לרבנים ולחכמי הדור, מצד התורה שעומדת להם, תפקיד חשוב שמטרתו להורות הלכה, דרך והשקפה לעם ולדור. "דור דור ודורשיו". אך נראה שמשהו בתפיסה את תפקידם השתבש אצל יותר מדי אנשים בדורנו. יש מי שאינם עושים צעד, קטן וגדול, מבלי להיוועץ ברבם.
אצל בני משפחת אבוחצירא, שלה שושלת מכובדת של מקובלים וסיפורי ניסים ומופתים רבים נקשרו בשמם, הדבר בלט אף יותר. כל זה טוב ויפה, זכותו של כל אדם להיוועץ ברב, זכותו של כל רב לייעץ למאמיניו.
אך נראה שהרצח המזעזע של בבא אלעזר מסמן קו גבול אדום. קו גבול המאותת עתה באלף נורות של אזהרה - "אל תעברו אותי!". הקו הזה נמתח בין אמונה שרב הינו אדם חכם שיכול לתת עצה טובה וברכה להצלחה, לבין התפיסה השגויה באמונה שכוחו הרוחני של רב יכול לשמש תחליף לבחירה אישית.
כאשר חוצים את הקו האדום הזה עלולה להתפתח תלות לא בריאה. עדות הרוצח מעידה זאת כאלף עדים. לא רק בגלל הרבנים, לא רק בגלל המאמינים. זהו מטבע שיש לו שני צדדים. זהו מצב שנוצר וכלל הציבור, מאמינים ורבנים כאחד, חייבים לתת עליו את הדעת.
למרבה הצער, רוצחו של הבבא אלעזר התבלבל וחצה את הגבול שבין האמונה לסגידה. הסגידה היא ההפך ממה שהיהדות מחנכת אליו. כאשר עצותיו של רבו הנערץ לא הועילו לו כביכול, הוא ממש האמין שזה באשמתו ושאולי הוא עושה לו את זה בכוונה. אחרת, איך ייתכן שהבעיות
ובני אדם, מטבעם, אפילו אם הם רבנים, הם עדיין לא מלאכים וגם לא קוסמים. כל מי ששועה לעצת רבנים חייב לזכור זאת. כל מי שחושב שעצה של רב בכוחה לפתור לו את כל הבעיות בחיים - טועה בגדול.
לא ככה זה עובד. ציבור המאמינים חייב להבין זאת באותה מידה שהרבנים, כמורי דרך רוחניים חייבים לדאוג להבהיר זאת למאמיניהם באופן שאינו משתמע לשתי פנים. שאיש לא ייקח אחריות על החיים שלך, יקבל במקומך החלטות ואף אחד לא יחיה את החיים בשבילך. לא רב, לא צדיק, שום מקובל, לא מורה רוחני, ולא אף אחד אחר. אלו מקסימום יכולים לייעץ, לברך, להתפלל עבורך כמיטב יכולתם ולאחל בהצלחה, אבל כל השאר, זה באמת רק בידי שמיים.