אנשי רוח גם מחוץ לתל אביב
התקשורת בארץ בונה מציאות מסוימת לגבי הפריפריה ומציגה אותה כנחשלת. אם תנסו להתעלות מעל זה תמצאו משורר מיוחד במינו שהגיע מאשקלון
אֶצְבְּעוֹת תּוֹכָחָה גְּרוּמוֹת יַחְרִידוּ
פְּנֵי-פְּרִישׁוּת שֶׁל תּוֹבָנַת חֲצוֹת.
בקורסים השונים בתואר הראשון לתקשורת, מנסים המרצים להראות ולהמחיש איך המדיה מעצבת את הבניית המציאות של מרבית האזרחים. מבלי שאנחנו שמים לב, סיפורים עם סוף טוב, או סיפורי הצלחה, לרוב יהיו מיוחסים לאזור המרכז. הפריפריה, נתפסת כמקום ממנו מגיעים הסיפורים הטרגיים. פחות הצלחה - ויותר נחשלות.
ואכן, כך מתנהלת התקשורת הישראלית. העיתונאים שומעים את המילים 'שדרות', 'ירוחם', 'מגדל העמק', וישר חושבים על נחשלות תושבי המקום ועל המצוקות הכלכליות שאיתן הם מתמודדים. התקשורת גם תדגיש את המרחק הפיזי והתרבותי הרב שיש לפריפריה ממרכז הארץ.
כתוצאה מכך, נבנית לרובנו מציאות שאומרת שכל מה שקשור לתרבות - הוא נחלתם של אנשי המרכז. כי, כשכביכול, כל מה שיש בפריפריה זה אנשי שמתמודדים עם מקררים ריקים, אין באמת זמן להתעסק בענייני רוח.
מַרְאוֹת הַזְּמַן יְנֻפְּצוּ לִרְסִיסֵי דַּחַק,
הַתְּחוּשָׁה תִּזְרֹק סָפֵק בַּצֵּל הַמּוּצָל,
מְאוּם יֹאחַז בַּהֶדֶק.
המחשבה הרווחת היא שבמקומות שלכאורה נחשלים, לא יכולים לצמוח פסלים, ציירים, סופרים ומשוררים. משהו בריחוק ממרכז החיים, גורם לרבים לחשוב, ש(אי) שם בפריפריה יש רק עובדים בעבודות אפורות, ושאי אפשר ממש לפתח מוזות מחוץ למוקדי התרבות.
אז נכון. רוב אנשי הרוח של ישראל גדלו בערים הגדולות, במיוחד בתל אביב ובירושלים. אבל כמובן שזו רק חלק מהמציאות. תרשו לי לתת לכם דוגמה לפריפריה שלא תראו בעיתונים ובטלוויזיה, פריפריה שרחוקה מהדימוי שנוצר לה בתקשורת.
תכירו את שי בוזגלו. משורר בן 31 מאשקלון, שמסיים כעת את התואר השני שלו בספרות עם ישראל, ומתכוון להתחיל את לימודי הדוקטורט
סיפור חייו של בוזגלו שונה בהרבה מסיפור חייהם של סופרים ומשוררים רבים במדינה שלנו. הוא בן להורים שעלו ממרוקו בתחילת שנות החמישים, היישר אל המעברות. כך שהוא לא נמנה על האליטה האשכנזית ששלטה פה בעבר, ובחלק מהדברים, במיוחד בתחומי הרוח, עדיין נותנת את הטון.
הוא מתגורר באשקלון כל חייו, והוא בן זקונים במשפחה בת תשעה ילדים. האבא רפאל הוא שיפוצניק, והאם סוזאן היא עקרת בית, שהתמסרה לגידולו של שי ושל שמונת אחיו ואחיותיו הגדולים (יש לציין שכל ילדי המשפחה הגדולה הזו גדלו להיות אנשים נורמטיביים, שעובדים בעבודות שונות ומפרנסים עצמם בכבוד).
לֹא עוֹד תְּפַכֶּה שִׁירָה.
סְגוֹר לִבְּךָ יֵחָתֵם וִיגוֹלֵל,
הַטַּל יַרְעִיף הַבְטָחוֹת שָׁוְא
הַגֶּשֶׁם יַחְבֹּט בִּזְגוּגִיּוֹת הָרִיק,
תַּכְרִיכֵי הַשָּׁעוֹן יְטַפְטְפוּ עוֹנוֹת.
המשורר בוזגלו, ממוקד מטרה כבר מגיל צעיר ביותר. הוא כותב שירים כבר מגיל עשר. כשהשירה שלו נוגעת בתחומי חיים רבים. את ספרו הראשון, שנושא את השם "המסע: ציור אחד ו- 44 צעדים לשומקום" הוא הוציא בשנת 2000, כשהיה רק בן 19.
לאחר סיום שירותו הצבאי בחטיבת גבעתי, החל ללמוד באקדמיה: תואר ראשון במכללת אשקלון, ומיד לאחר מכן תואר שני בספרות באוניברסיטת בר אילן, שאותו, כאמור, הוא מסיים בימים אלה. במסגרת הלימודים באוניברסיטה, הוא זכה בפרס יקותיאלי לתלמידי מחקר מצטיינים.
כְּלוּב הַנְּשִׁיקוֹת יִזְרֹק שֵׂיבָה,
וּמַשְמִים מִמִּלִּים -
תִּדֹּם.
חַתְחַתֶּיךָ יֵחָתְמוּ,
וְסִפּוּרְךָ יֵחָרֵט בִּשְׁתִיקַת מַצֵּבוֹת.
במקביל, בשנים האחרונות מלמד בוזגלו תלמידים בבתי הספר השונים באשקלון ומנסה להנחיל להם את האהבה לשירה. באחת מהפעמים הוא העביר בהתנדבות חוג לכתיבה יוצרת לילדי בית הספר היסודי 'כוכב הצפון' שבאשקלון. במהלך החוג התמודדו תלמידי כיתות ד'-ה' עם משוררים שונים ולא רק ישראלים, מימי הביניים ועד העת החדשה, ואף העמידו בסיום החוג ספר שירים שהודפס במסגרת בית הספר.
השאלה כמה קשה להילחם בסטיגמות שישנן כששומעים את שם משפחתו לא מעניינות אותו. הוא אף פעם לא חשב על מוצאו העדתי כמינוס, וכך גם לא על מקום מגוריו. הוא פה בשביל להציג את האמנות שלו, שיוצאת מתוך ליבו. ומי שירצה לקרוא - יותר ממוזמן.
אז תנסו מעתה לשנות את הבניית המציאות שלהם, ולהבין שלא רק בתל אביב יש משוררים וסופרים- גם בפריפריה יודעים ליצור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם