נמלטים מהפריפריה ומתכחשים אליה
אם נחרץ גורלך להישאר בשכונה נחשלת, לא פעם תמצא עצמך נע בין בית הכלא לבית הכנסת. אם הצלחת לצאת מהשכונה, תהיה חייב לנתק כל קשר אליה
חולון היא עיר מדהימה. יש בה שכונות חדשות, ראש העירייה, מוטי ששון, מיתג אותה כעיר הילדים, ואפילו נבחר לאחד מ-50 מנהיגי העירייה הטובים בעולם. אך כמו בכל עיר, גם בה יש את החצר האחורית שלה, הפריפריה החברתית שלה. שכונת ג'סי כהן.
השכונות, כמו ג'סי כהן, שכונת התקווה ורמת אליהו, הן בועות קטנות של עיירת פיתוח בלב עיר מתקדמת. קפסולת זמן של הזנחה בתשתיות ובעיקר באנשים, שלאף אחד לא באמת אכפת מהם. ואם נחרץ גורלך להישאר בשכונה הנחשלת, לא פעם תמצא עצמך נע בחוסר מנוח בין בית הכלא לבית הכנסת.
מי שמצליח לברוח, חוצה את גבולות הפריפריה לעבר תל-אביב, מעצבת הזהות הישראלית ומעוז התרבות. בה יש הכי הרבה תיאטראות ורק בה יכלה להתחיל המחאה החברתית. אם ירושלים היא בירת המדינה היהודית, תל אביב היא בירת העם הישראלי. אבל האם כדי להצליח בישראל, במעבר המחייב לתל-אביב, חייבים להשיל את זהותנו ולשכוח את עברנו?
באמצע שנות ה-70' יצא הסרט 'סולומניקו'. הסיפור מתאר סבל קשה יום שייעשה הכול כדי להוציא את ילדיו מהשכונה," שלא יהפכו לאל קפונה", כדבריו. סרט ההמשך מתאר את המשך חייו של סלמוניקו אחרי מות
שלושים שנה חלפו, ונראה שדבר לא השתנה. ישראל נותרה מדינה לבנה, חילונית ומערבית, שיונקת את תרבותה מארה"ב ואירופה. הרי מי מתגורר באותן ה"שכונות": עולים מחבר העמים, אתיופים ובעיקר מזרחים שומרי מסורת. כל מה שהוא לא ישראלי במובן הטהור. כל מי שעדיין לא עבר בשלמות את כור ההיתוך, ולא הפך למערבי גמור.
"צריך כור היתוך יצוק מפלדה אשכנזית. האשכנזיות היא היבוא של אירופה, בהקשר של התרבות המערבית. בלי ההקשר הזה אין לנו מקום כאן. לא זה עם זה ולא בתוך המזרח התיכון", טען ירון לונדון לאחר ביקור בדימונה במסגרת הסדרה "העם הנבחר".
רבים הרימו גבה, וכינו אותו גזען. אך בואו נהיה כנים לרגע, "הישראלי הנכון" שומע גלגל"צ בדרכו לעבודה, ומתחנך על ברכיה של תרבות אירופית. הוא מה שמכונה "בן הטובים", בפי התקשורת.
אך האם מישהו שמע את המונח "בני טובים" בהקשר של פריפריה? כנראה שלא. הם פשוט לא קיימים בפריפריה. לא בזאת הגיאוגרפית ולא בחברתית.
ניקח לדוגמה את פריחתה של המוזיקה המזרחית לאחרונה. הצלחתה היא בגלל המעבר לשיר פופ זולים, שמותאמים לתרבות מערבית. שימו לב שלמרות שרבע מהאוכלוסייה היא ערבית וחצייה הוא מזרחי, לעולם לא ייבקעו ממקלט הרדיו צלילי מעוולים (סלסולים). כי כדי להתקרב לצלחת ולנגוס ממנה אתה חייב להשיל מעצמך את זהותך, מוצאך ולעטות עליך מסכות מהבוטיקים בכיכר המדינה.
נראה שכשמדינת ישראל מבקשת לקרב אליה הפריפריה, היא מבקשת לתקן את תושביה ולהוציא אותם מבורותם. מעין הצהרה אימפריאליסטית. לכן "הניצולים", כמו יעקב בסיפור שלנו, לעולם לא שבים לפריפריה, ומשכיחים את עברם. כי שם זה רע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם