שיעור בהיסטוריה
עשור אחרי נפילת התאומים וחצי שנה אחרי אחרי שהפילו את המשטר במצרים, אפשר להתגעגע למובראק. דמוקרטיה רציתם? אנרכיה קיבלתם
מדינות העוגן היציבות, משתפות הפעולה והאחראיות של אז בעולם המוסלמי - מצרים וטורקיה - נחשבות עדיין על הנייר לבעלות בריתה של ארה"ב, אבל היכולת של הממשל בוושינגטון להכתיב להן את סדר היום נחלשה מאוד, שלא לומר כמעט שאינה קיימת. רק דלת אחת מפלדה מגולוונת הפרידה ביום שישי בערב בקהיר בין החילוץ של המאבטחים הישראלים לבין שש לוויות קשות מנשוא היום ברחבי ישראל.
כשאין דין ואין דיין, וכשאין עם מי לדבר, חוזרים לשיטות הפרימיטיביות של פעם - מתקשרים בקו האדום לוושינגטון ומבקשים שהנשיא בכבודו ובעצמו יעשה כמה טלפונים כדי להציל את המצב, מה שאפשר חילוץ הרואי בפני עצמו. זה מזכיר את מערכת הבחירות ב-96', כששמעון פרס שמע על המצב ההרסני שלו בשטח בשעות אחר הצהריים, והתחיל לעשות טלפונים לפעילים מהפנקס הלא מעודכן שלו. אז גם זה לא עזר
חצי שנה אחרי שהופל מכיסאו, אפשר להבין באיזו דרך מרשימה החזיק חוסני מובארק את האומה הכל כך מסובכת שלו. קל מאוד לקבוע באמצעות הכלים הסטריליים של חוקרי מדע המדינה שנשיא מצרים היה סוג של טירן ששלט ב-80 מיליון מצרים ביד ברזל. אבל מובארק, לצד שלטון היחיד שלו וטובות ההנאה שהוא וחצרו נטלו לעצמם, קידם את מצרים ולמרות הסכם השלום עם ישראל, לא נגרע כוחו כפרגמטיסט, שפוי ומי שעומד זקוף מול הקו הרדיקלי בסוריה ובאיראן.
השיטה הדמוקרטית היא עסק מסובך
והנה, מאז שנתן להם מובארק את ראשו, ונשאר המנגנון השלטוני שבו נאמניו לשעבר, לא יודעים המצרים מה לעשות בחופש הזה שהפציע. הם הפכו את הכיכרות בעריהם למוקדים של פריקת עול, אנרכיה ויצר נקמה.
היכן נחבאים עכשיו הקולות הדמוקרטיים של מהפכת המשי הזאת, נערי הפייסבוק האלו, שכבר אינם נראים בשטח והפקירו אותו להמון המשולהב שמציג את מצרים כגרסה מזרח תיכונית מעודכנת של פקיסטן. ברגע אחד חזרו התמונות של ההמון ברחובות מימי העיוורון של נאצר, ערב החורבן שלהם ב-67', שהביא על מנהיגם את קצו האטי ב-70'.
השיטה הדמוקרטית היא עסק מסובך לתחזק, ולא פלא
שרק 15 אחוז ממדינות העולם עומדות בקריטריונים לנהל משטר כזה. 30 השנים שעברו מאז נפילת השאה בטהרן - אשר סימלה את חוסר ההבנה שלהם את נפשו של האדם בחלק זה של העולם - הן פרק זמן ארוך מספיק כדי להפנים טעויות גורליות כל כך. אבל ברק אובמה מיהר להיפטר ממובארק בלי לבדוק מה מחכה לו ביום שאחרי.
נאומו המכונן בקהיר אחרי שזכה בנשיאות היה אמור מבחינתו להיות מסלול ללבותיהם של המוסלמים, אבל משהו בתרגום של דבריו פשוט לא עבר עובדה שגם בלילה שבין שישי לשבת אובמה זכה לקבל עוד שיעור בהיסטוריה של המזרח התיכון, כי יש כאלה שמבינים רק שפה אחת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם