מלכוד המדינה: המצב בשטח לא ישתנה
גם אם הפלסטינים יקבלו מדינה באו"ם או הכרה בזכותם למדינה, אין הרבה סיכוי לשינוי המצב בשטח. השלום רק יתרחק מאיתנו יותר
חשבתי על הסופרמרקט הזה אתמול, לקראת העצרת בניו יורק. באו"ם מתנהלת היום מלחמת חפירות. כל אחד מתבצר בעמדותיו ולא מרים את הראש למפגש פנים אל פנים. בנימין נתניהו רוצה הכרה במדינה יהודית ולא מוכן להתחייב על קווי 67'; אבו מאזן מדבר על מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים, פלוס התחייבות מוקדמת להקפיא את הבנייה בכל ההתנחלויות. אין סטרטר.
גם אם הפלסטינים יקבלו מדינה באו"ם או הכרה בזכותם למדינה, אין הרבה סיכוי לשינוי המצב בשטח. במקרה כזה רק נתרחק מהשלום, והאגרסיות יהיו קשות יותר, בעיקר נגד ישראל. בתנאים הללו איש לא יפנה 350 אלף מתנחלים, ואף פלסטיני לא יוותר על חלקים במזרח ירושלים. הסיכוי שנהפוך למדינה דו-לאומית יהיה גדול יותר מהסיכוי לכינון שתי מדינות עצמאיות.
בסופו של דבר הניתוח של המתנחלים צודק. הבעיה היא שהחולה ימות בסוף. הסופרמרקט בחבל בנימין ימשיך לעבוד, אולי אפילו ישגשג, אבל אנחנו לא נהיה שם בעלי הבית. במדינה הדו-לאומית הפלסטינים יהיו הרוב. אולי הם גם יפקחו על המחירים, ואז גם המתנחלים ייהנו מתעריפים נמוכים, אם יעזו להגיע לסופרמרקט.
2. בקמפיין על ראשות מפלגת העבודה ניסה יצחק (בוז'י) הרצוג להציג פנים חדשות, כנראה בעצת יועצי התקשורת שלו. הוא הרצין את פניו, חידד את לשונו, דיבר בתקיפות רבה ואפילו הציג עמדות מדיניות אמיצות. האחרונה שבהן הייתה שישראל תצטרף למעשה לדרישת הפלסטינים שהאו"ם יכיר במדינה העצמאית שיקימו.
הרצוג ניסה להציג את עצמו כמנהיג, ולא רק כמי שראוי להיות מספר שתיים נצחי בצמרת העבודה. במידה מסוימת הוא הצליח, ולכן גם קיבל 25 אחוז מקולות המצביעים בסיבוב הראשון. אבל הפריימריז חלפו והרצוג, כמו בתנופת מטפחת של קוסם, חזר להיות הרצוג המהסס, המתלבט, מי שיושב על הגדר, זה שחושש להכריע. כמעט רוצה
הרצוג, בניגוד למצנע שהודיע כי יתמוך בעמיר פרץ, לא אמר במי הוא יצדד בסיבוב השני. במקום לקבל החלטה מנהיגותית ולקרוא לאנשיו ללכת עם פרץ או עם שלי יחימוביץ', הוא קיבל החלטה עסקנית נמוכת קומה. הוא לא יתמוך באיש, אלא יחכה בצד, כמו באו"ם. הבעיה היא שגם באו"ם מקבלים כבר החלטות מכריעות.
ראש הממשלה מנחם בגין נזף פעם בח"כ יהודה בן מאיר מהמפד"ל, שביקש להימנע באחת ההצבעות המכריעות. "דמוסתנס", כך הוא כינה את בן מאיר על שום כושר הנאום שלו. "אם כולם ינהגו כמוך איך נקבל החלטה? "אם כולם ינהגו כמו הרצוג, איך נדע מי יוביל את העבודה?
אתמול בבוקר דיווחה הכותרת הראשית במעריב על מה שחושב שר הביטחון ברק על שר האוצר שטייניץ, שמנותק מהמחאה. בצהריים הגיב שטייניץ. שר האוצר אמר שהוא לא אומר את מה שהוא חושב על שר הביטחון ברק כדי שלא להחריד את עם ישראל.
ונשאלות השאלות: האם שטייניץ, מקורבו של ראש הממשלה, מדבר גם בשמו של נתניהו? האם ראש הממשלה יודע שיש בקרבתו שר ביטחון שמסכן את העם? האם רק שר האוצר רשאי להיות חרד? לא ראוי שגם הציבור יידע מי האיש שאחראי על שלומו וביטחונו?
או שאולי שטייניץ נוקט את שיטת רוכב האופניים. מוריד את הראש בפני נתניהו החזק שתומך בו, ודורך על ברק חסר העורף הציבורי, גם במחיר אמירות מופקרות וחסרות אחריות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם