מדינת מקלט לפושעים
בחסות חוק השבות מגיעות לכאן מפלצות כמו הדורסים של לי זיתוני. עם יהודים כאלו, עם ישראל לא צריך אויבים
יהודים כשרים למהדרין, בעלי שמות יהודיים מובהקים, רוביק ואייזיק, הנמצאים כאן בתוקף חוק השבות הנאור. אתה מנסה לדמיין את הנשים שלהן, כנראה לא ממש רחוקות מהם בסוגן אם הן לא צייצו, אם ישר צייתו )אחרת ההימלטות בעור שיניהם לא הייתה כל כך מתוקתקת(, ארזו את המזוודות ואת הילדים, ובתוך שעתיים מרגע הרצח המתועב כבר התרווחו על פי המדובוח במטוס לז'נווה.
הן שומעות את הגברים הבהולים קונים כרטיסים דרך הטלפון - כנראה בכל מחיר, כי הרי כסף אצלם הוא לא בעיה, אם לשפוט על פי דגם הרכב וגמישות הפעולה - מזמינים מונית לשדה התעופה, אולי אפילו מתייעצים תוך כדי עם הפרקליט היוקרתי בפריז, ולא שואלות שאלות, משתפות פעולה בלי למחות, בלי לשמש משקל נגד לבעל הרוצח. פשוט שבות מוקדם מהצפוי מהנופש המשפחתי בדירת הקיט בתל אביב.
לא ייאמן, אבל יש חיים כאלה אצל בני תרבות ובעלי אמצעים בקרבתנו
המיידית. ישנו בינינו קיום שהוא חסר מצפון לחלוטין, חסר מוסר לחלוטין. בינינו, בין יהודים, רחמנים בני רחמנים כביכול, קורות לדאבוננו המון תאונות קטלניות, יש בלי סוף עבריינות תנועה רצחנית - אבל הזוועה הזו הקפיאה את הדם במיוחד.
אני שואל את עצמי למה הפעם אני סלחן כלפי הכותרות הרעשניות והצילומים הענקיים הפרוסים על דפי העיתון, והתשובה לא נעוצה בעובדה שנחצו הפעם כל הקווים האדומים, מטפורית ומעשית, אלא מפני שנחצה הגבול בין האנושי ללא אנושי.
האירוע הזה גם מעלה כאמור, אצלי לפחות, מחשבה על חוק השבות: את מי בדיוק המדינה הזאת קולטת בזכות היותם יהודים. פתאום אתה קולט, אם לא קלטת עד כה, מה פירושו של קנה המידה הזה שאין עליו ערעור; שהוא אצלנו לחם חוק.
פתאום אתה קולט לאיזה טיפוסים נותנים אצלנו מקלט. מה טיבה של המסננת שמפעילים משגיחי הכשרות של משרד הפנים ורשויות ההגירה. מה הועלנו בתקנתנו אם המפלצות האלה שהגיעו מצרפת הן על פי ההלכה "יהודיות", אם יצורים שלא עוצרים בשום אדום מקבלים כאן אור ירוק אוטומטי להפוך לאזרחים כהרף עין. אלה מחשבות שאני חושד שעוברות אצל כולנו כשאנו נחשפים לסיפור הזוועה הזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם