השד עם השפם

חטאו של עמיר פרץ בעיני ותיקי העבודה לא היה תפקודו כשר ביטחון במלחמה כושלת, אלא שהיה שר ביטחון "פרענק" במלחמה כושלת

עפר שלח | 20/9/2011 12:03

תגיות: עמיר פרץ

מחרתיים ינסו כלי התקשורת, בעיקר מתוך הרגל, לנסות ולייצר דרמה סביב השאלה מי ינצח בסיבוב השני במפלגת העבודה ויהיה ליו"ר שלה. אחרי שתיפול ההכרעה ינסו אותם עיתונאים לייחס לבחירה של שלי יחימוביץ' או עמיר פרץ משמעות קוסמית כלשהו: מי יביא כמה מנדטים ועל חשבון מי, מי ילך עם ביבי ומי טוב לציפי. אבל תוצאות הסיבוב הראשון מוכיחות שהעבודה חדלה מלהיות מפלגה שיש לה רלוונטיות כלשהי לחיים הישראליים-ושאין לה שום כוונה להשתנות.

התוצאה החשובה היחידה היא תבוסתו המוחלטת של עמיר פרץ בכל המעוזים הלבנים המסורתיים של המפלגה, במספרים המבטלים כל ניסיון לדבר על חידוש פנייה. פרץ קיבל בקיבוצים פחות משבעה אחוזים של הקולות, כשמינית ממה שקיבלה יחימוביץ'. אני בטוח שבקיבוצים, בוודאי בין הוותיקים יותר זוכרים ששלי תמכה פעם בגלוי במאבק הקשת הדמוקרטית המזרחית נגד זכויות הקיבוצניקים והמושבניקים בקרקע הלאום. אבל כשהקבוצה השמרנית ביותר בחברה הישראלית החילונית יוצאת להגן על עצמה, ממש לא משנה אם מדובר בשלי או בוז'י: הכל, רק לא השד עם השפם.

זו אותה קבוצה שב-2007 כאלף מחבריה עברו מצד לצד כשפרץ חבר בסיבוב השני לעמי איילון, בשר מבשרם, והבטיחו את הפסדו בבחירות לאהוד ברק. יש לה קבוצה משלימה בין המפא"יניקים הקשישים בערים, מה שמכונה בעבודה "זקני גבעתיים". המספרים שהושגו במקומות האלה מעידים שגם הדיבורים על מפלגה מתחדשת ונהירה של צעירים הם עורבא פרח. אני לא אומר שפרץ היה מנצח בקיבוצים אם זה היה נכון, אבל היה נמצא שם מישהו, יותר מאשר אחד מכל שמונה,

שהיה מצביע בעדו.

מאז מלחמת לבנון השנייה יש לקבוצה הזו גם תירוץ מופלא: פרץ נכשל במלחמת לבנון השנייה. כתבתי ספר שלם על מחדלי הקברניטים במלחמה ההיא, ופרץ בתוכם. אבל זה לא יותר מתירוץ. כשאהוד ברק ניתץ את המחנה והנרטיב של השמאל, מספר מכובד של זקני מפא"י המשיך לתמוך בו. חטאו של פרץ אינו שהיה שר ביטחון במלחמה כושלת, אלא שהיה שר ביטחון פרענק במלחמה כושלת. הוא חיזק את ההנחה שלהם שבן עדות המזרח אולי יכול להיות חייל אמיץ, אבל בטח לא מפקד. הוא נתן להם הסבר פסיכולוגי קל לכישלונו של צה"ל, זה שפעם הקיבוצניקים הובילו אותו.

מנגד, פרץ פקד אנשים שלא יצביעו כלל לעבודה. זו רק עוד הוכחה כמה המפלגה הזו מתה: גם פרץ וגם הרצוג ביססו את הישגיהם בפריימריז על בריתות לא קדושות עם רבי פוקדים, שאין דבר בינם לבין התמיכה בעבודה או בסדר היום המדומה שלה. בסופו של דבר הבחירות הפנימיות בעבודה דומות לא לפריימריז בליכוד, אלא לתהליך כזה במפלגה חרדית קטנה, לו הייתה מקיימת אותו: בריתות בין חצרות, הצבעה קבועה מראש לפי "אחר" ו"משלנו".

הסקרים שמנבאים לעבודה כ-20 מנדטים הם מופרכים, וגם מי שעשה אותם יודע זאת. מפריימריז כאלה לא יוצאים להתחדשות ותנופה. הם בדיוק ההסבר למה מיום חמישי זו תחזור להיות מפלגה שעסוקה בסכסוכים פנימיים, אם לא תתפלג בפועל: כשמה שיש הוא גוף בוחר שחלקו מקובע בהשקפות שעבור רוב הישראלים כבר חלפו מהעולם; וחלקו הוא אינטרסנטים שספק אם הם יודעים במי בחרו - כל מה שנשאר הוא הבל פה של פרשנים פוליטיים שמנסים להתפרנס.