מי טוניק
בין שירתו של שקספיר לצילומיו של ספנסר טוניק מפרידים אולי 400 שנה, אך ים המלח ממזג את שניהם להרמוניה מודרנית
"עת אתבנון בטבע ואתמה
איך גידוליו שלמים רק להרף עין:
איך העולם אינו אלא במה,
והמזר שולט בו משמיים"
אני נזכר בהן בכל פעם שמתפרץ איזה הר געש, שטורנדו מפגין שרירי רוח או שהוריקן בא להזכיר לנו מי כאן המלך. אבל לא רק משמים נשלט הטבע. לפעמים איזו החלטה אומללה לעקור עצי זית או למחוק שמורת טבע לטובת כביש מזכירה לי בעצב את חוכמת המשורר
נזכרתי בהן שוב לפני כמה ימים כשהאמן ספנסר טוניק הביא אלף אנשים להצטלם בעירום מול ים המלח. לא הייתי שם, אבל אני מכיר היטב את הים הנסוג
הזה, אני זוכר את כתר המלח שנצנץ על ראשו ומתעצב על סימני החלודה שדבקו בשנים האחרונות באותו כתר והנה לרגע קט נמחק הזיכרון הרע, והים הפך להיות במה מרהיבה שאפילו הזכירה צדדים יפים מסיפור סדום-סיטי.
ובקשר לשקספיר. השורות נלקחו מהספר "עיני אהובתי", שהוא תרגום חדש ונהדר של זיוה שמיר לסונטות של שקספיר, ולמען הגילוי הנאות אגיד שאני ציירתי את המאסטרו על העטיפה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם