נגיעה אחת רכה
"מאסטר שף" היא "החדשות הטובות" שכולם מייחלים להן. זו הסיבה שצפו בה פי שניים יותר מאשר בנאומי נתניהו ואבו מאזן
הנתונים האלה, ככל שהם חסרי תקדים בהיבט של הטלוויזיה המסחרית בישראל, ובוודאי עוררו נחת גדולה מאוד במשרדי זכיינית ערוץ 2 "קשת", מלמדים משהו בסיסי מאוד על הדרך שבה הישראלי חווה את העולם שסביבו, ועל סדרי העדיפויות הברורים למדי של התודעה המקומית.
אחרי הכל, ברי כי הרגע הטלוויזיוני מיום שישי היה דרמטי, מרתק לצפייה, גורלי, היסטורי ובעל השלכות מרחיקות לכת על חייו של כל ישראלי. הרבה יותר מתחרות הבישול ששודרה יום לאחריו. ועדיין, רק רבע מצופי הטלוויזיה בישראל מצאו לנכון להתמקד בצפייה בסיקור האירוע המדיני הגדול ביותר שארצם קשורה בו זה שנים לא מעטות. מה המסקנות שעולות מהנתונים?
מסתמנות כמה אפשריות: א. האסקפיזם חזר ובגדול. לאחר מספר שנים שבהן נדמה היה כי הציבור מגלה מעורבות גדולה יותר באקטואליה, חזר הסכסוך - והרוח הרעה ששורה עליו-לדכדך את הישראלים עד כי הם בוחרים להימנע מלצרוך מידע הכרוך בו. את המפלט מפני חרדותיהם הקיומיות הם מוצאים בתוכניות רכות וטבולות באופטימיות, משל אם יעצמו את עיניהם אל מול המציאות, זו תחדל להתקיים. או לכל הפחות, להפחיד כל כך.
ב. כוחה של הטלוויזיה כמתווכת החדשות המרכזית של תקופתנו הולך ופוחת. החלוקה בין פלטפורמות החדשות המרכזיות - טלוויזיה, עיתונות ואינטרנט-שוויונית. לעומת זאת, בתחום הבידור וחוויית ההתכנסות הקולקטיבית אל מול Media Event, הטלוויזיה היא עדיין הגורם המשמעותי ביותר ביצירת אפקט של מדורת שבט.
מסקנה זו, בוודאי בשעת שגשוג מרחיקת לכת כל כך של התקשורת באינטרנט, מסייעת להתמקד בחלוקת התפקידים בין המדיומים השונים בתקופה הנראית לעין: האינטרנט יספק מיידיות ומגע חברתי אינטראקטיבי; העיתונות הכתובה תייצר עומק, פרשנות וחוויית מפגש עשירה בין תמונה לטקסט; הטלוויזיה תתמקד ביצירת אירועי מדיה בעלי מכנה משותף רחב, ותנסה לייצר מוצרים שיתאימו למיינסטרים, תוך כדי הגדרה שלו.
ג. המסר הבסיסי שעולה מהצלחת "מאסטר שף" הוא הזיקוק האמיתי לחוויה המשפחתית המלאה:
לא טיפוסי הקצה שמשתתפים ב"האח הגדול", גם לא ילדי הפלא מ"כוכב נולד". מתמודדי "מאסטר שף" נראים כמו כל אחד מהצופים שלהם וחולקים איתם את אותם החלומות. "מאסטר שף" היא "החדשות הטובות" שכולם מייחלים אליהן בישראל, המניה הכי בטוחה להרגשה טובה של אדם עם עצמו בסופן של שעה ועשר דקות.
ועולה, בסופו של יום, שהערך החשוב ביותר לאנשים שצופים בטלוויזיה היום הוא להרגיש טוב עם עצמם. יותר מדרמה, יותר מהתרגשות, מקומדיה או מדרמה - הצופה הישראלי זקוק רק לנגיעה אחת רכה, מעודדת ומחויכת על כתפו, כדי שיתיישב מול המסך. וזה בדיוק ההפך מההרגשה שמקבל אדם שצופה באבו מאזן ובנתניהו הולכים מכות מילוליות על דוכן האו"ם.