
טרכטנברג זה לא מספיק
הוועדה שתפרסם היום את מסקנותיה ממליצה למעשה לתקן את כשלי השוק באמצעות השוק שיצר את הכשלים עצמם
ההמלצה המשמעותית ביותר הייתה לקבוע יעדים לצמצום העוני והגברת התעסוקה - בדומה ליעדים שנקבעים מדי שנה לצמיחה ואינפלציה - כדי שישמשו כלי לגיבוש מדיניות יעילה. בין השאר, הומלץ לקבוע שבין 2008 ל-2010 יקטן מספר העניים ב-250 אלף איש. אבל אז התחלפה הממשלה, התקבלה ההחלטה לדחות את מימוש יעדי העוני והתעסוקה עד שנת 2013 ולמעשה - עד בכלל. רבע מיליון עניים יכולים לחכות.
גם בדוח החדש שיפרסם היום טרכטנברג נכללות המלצות לממשלה לקבוע יעדים לצמצום אי-השוויון. אבל חבילת ההמלצות מיועדת בעיקר להקל על מעמד הביניים, במיוחד על משפחות צעירות עם ילדים. היא בקושי מתייחסת לצד השני של המשוואה, קרי ממדי העושר הגדל שהם חלק מהסיבה לפערים, ולכן אינה מביאה בשורה של צדק חברתי.
ההמלצות מתמקדות בהצעות להפחית את מחיריהם של מוצרים ושירותים חברתיים, כגון חינוך לגיל הרך, ולהוזיל את הדיור. הוועדה יוצאת מתוך הנחה שהאשמים ביוקר המחיה הם מונופולים ו/או היעדר תחרות בתחומים כמו מזון, בנקאות, רכב, דלק, קרקעות ועוד. הפתרון, לפיכך, הוא פירוק מונופולים, הידוק הפיקוח כדי למנוע תיאום מחירים, והגברת התחרות, בין השאר באמצעות ביטול מכסים שיאפשר לייבא סחורות במחירים זולים יותר.
כמה שפחות התערבות ממשלתית
הוועדה ממליצה, למעשה, לתקן את כשלי השוק באמצעות השוק שיצר את הכשלים. קחו, למשל, את ההמלצה לפרק את מונופול המלט של "נשר" על ידי הכנסת יצרן נוסף שיתחרה ב"נשר" ובכך יוזיל את המחיר. לא רק שייקח זמן עד שיימצא המשקיע העשיר שיקים מפעל בסדר גודל של "נשר", אלא שאם הממשלה רוצה להוזיל את המלט יש בידה כלי זמין ופשוט - פיקוח על המחירים.
אז למה לא לקבוע טווח מחירים או תקרת מחירים? התשובה לשאלה טמונה באידיאולוגיה ממשלתית, ששותפה לה הוועדה, אשר דוגלת בכמה שפחות התערבות ממשלתית וכמה שיותר כוחות שוק.
הוועדה צפויה להמליץ על פירוק המונופולים של "אגד" ו"דן" כדי להוזיל את תעריפי הנסיעה באוטובוסים ולחסוך לקופת המדינה 720 מיליון שקל מכספי הסובסידיה השנתית לענף. נשמע טוב, לא?
הוזלת התעריפים בוודאי טובה, אבל יש להניח שהנפגעים מהורדת המחירים וביטול הסובסידיה יהיו העובדים של "אגד" ו"דן", המשתייכים לאותו מעמד ביניים שטרכטנברג רוצה להקל עליו.
הוועדה הגבילה את היקף המלצותיה כדי שיתאימו לתקציב מוגבל. זאת משום שדחתה מקורות מימון כגון העלאת מסים ישירים, הפחתת מסים עקיפים שפוגעים בפחות מבוססים והפחתה משמעותית של הפטורים ממס, שרובם ניתנים לשכבות המבוססות.
הוועדה אמנם תמליץ להגדיל את מס החברות, כנראה באחוז או שניים, ולהעלות את המס שישלמו בעלי ההון ובעלי שכר גבוה במיוחד. אבל אין ספק שאפשר להעלות בהרבה יותר את מס החברות מבלי לפגוע בפעילות המשק, וגם ברור שניתן להשית מס ירושה על עשירים, המקובל ברמה של כחצי אחוז ברוב מדינות העולם המפותח.