חשבון הנפש של התקשורת
ייתכן שעם קצת יותר פתיחות העיתונות הייתה משדרת בימים המיוחדים הללו תדר אחר, ובוחנת את עצמה ביחסה לזמן העברי ולדופק היהודי
היא אימצה את תפיסת הזמן הליניארי, אשר ממריצה אותנו כאחוזי אמוק מאירוע לאירוע, מהתרחשות להתרחשות ומריגוש לריגוש, ובכך מקטינה את היכולת לרכוש תובנות חדשות ובמיוחד להכיל ולהפנים את המשמעות של אותם אירועים.
ייתכן שאם היינו מאמצים את תפיסת הזמן המחזורי ולצורך זה מעגלי - ולצד ספטמבר חווים את אלול - היינו נמצאים במקום רך יותר, מרגיש יותר ובעיקר מכיל. אם רק נסיט את מבטנו לצדדים וניסע קילומטרים ספורים עם חלונות פתוחים ונפתח את חלונות ביתנו, ניתן יהיה לשמוע קולות שופר ולראות רבים וטובים משכימים מדי בוקר לאמירת סליחות.
לצערנו, המדיה התקשורתית ברובה לא רואה ולא סופרת אותם. עיתונאים חרוצים יכולים בלי הרבה מאמץ לפגוש ישראלים רבים החווים זמן אחר, השונה מהדופק התקשורתי. הם יפגשו את חודש אלול שבועט ונושם התרגשות וציפייה אדירה לימים הנוראים מתוך תחושה ורטט של התחדשות.
ייתכן שעם קצת יותר פתיחות ורצון, העיתונות הייתה משדרת בימים המיוחדים תדר אחר, שבו הזמן מזמן לפתחנו התבוננות חדשה על החיים. זו גם הזדמנות לעיתונות לבחון את עצמה ביחסה לזמן העברי ולדופק היהודי.
חודש אלול, כאמור, מהווה חלון הזדמנויות לחשבון נפש או במילים פחות גבוהות לבחון את עצמנו מחדש ולהשתחרר מהכבלים והמוסכמות הכובלים אותנו ולהתחדש.
ייתכן שאם נאמץ גישה זו, ניתן יהיה לצפות לעיתונות אחרת. אמיצה, ביקורתית לעתים, נוקבת, אך בד בבד מבינה שאומץ אינו בהכרח
תקשורת במיטבה היא גם זו הדורשת צדק ומבינה שטעויות הן חלק בלתי נפרד מחיינו, ושגיאה או טעות כאמור הן דבר נסלח. עיתונאי טוב מחפש אמת, ומבין שלהקטין ולהוציא מההקשר הן פעולות אשר רחוקות מהאמת.
לא בכדי כתב המהר"ל מפראג - המילה אמת מכילה את האות הראשונה, האמצעית והאחרונה של האלף-בית שלנו. זאת כדי להבהיר היטב שהאמת נבחנת במכלול ובהקשר.
לכן טועים בגדול כל המנסים להאיר בזרקור ענק על כל טעות וטעות של מנהיג ציבור או אדם פשוט. בכך הם מכלילים אותו ופוסלים את עשייתו ופועלו. מגמה זו לא רק שיוצרת אנשים מפוחדים ומשותקים המעדיפים לא ליזום, לא לעשות ולא לחדש, אלא יוצרת מציאות מעוותת הרחוקה מאמת, אומץ וצדק.
יתר על כן, היא מייצרת חברה קשה שאינה נותנת מקום לתהליך ולדרך, גם אם הם רצופי מהמורות, ובוחנת רק את התוצר הסופי (מה שמבהיר היטב מדוע תוכניות הריאליטי זוכות להצלחה מסחררת).
גישה שרירותית זו מבהירה את יחסה של חלק מהתקשורת לגלנט ואשכנזי (אף שמדובר במקרים שונים).
הניסיון לדקדק בכל טעות, להפוך כל פרט למייצג תמונה כוללת וההתעלמות משירות של עשרות שנים תוך כדי סכנת חיים ממשית רווית מתחים ופחד - כל אלו אינם משקפים עיתונות אמיצה. במקרה הטוב מדובר ברצון לייצר קולוסיאום מודרני, ובמקרה הפחות טוב מדובר בפרשנות פוסט-מודרנית למושג "עיתונות ביקורתית".
בשבוע הבא, כשנשמע את קול השופר, נזכור שמדובר בכלי שנעשה מבעל חיים המבטא את העולם הקיומי ביותר. דרכו יוצאים קולות של שבר ואנחה כביטוי לכך שאנו חיים בעולם אשר מאפשר לנו להיפגש עם האני הלא שלם שלנו, ולהבין כדברי חיים גורי שאנו אמורים להיות קרועי נפש; לשם כך צריך להבין שהחודש התשיעי הוא גם אלול. יש לתת את דעתנו על כך שבעת שמיעת קול השופר יש לצד "מלכיות", ו"שופרות" - גם זיכרונות.
אז נקבל פרספקטיבה ביחסנו לאנשים שתרמו קצת לקיומנו, כמו האלוף במילואים גלנט ורב אלוף גבי
אשכנזי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם