שקר הקיצוץ בביטחון
גם אם תהיה הצבעה בממשלה, וגם אם תקציב הביטחון יקוצץ, וגם אם הקיצוץ יופיע, שחור על גבי לבן, בספר התקציב - אל תאמינו
טוב לדעת שיש, עדיין, בשירות הציבורי בישראל אנשים טובים כאלה. אם אני ציפי לבני/שלי יחימוביץ, טרכטנברג ברשימה שלי בבחירות הבאות. וחוץ ממנו, מה היה לנו שם בדוח? לא הרבה. מי שציפה לגדולות ונצורות התאכזב, אבל אסור היה לצפות. הוועדה פעלה במסגרת מנדט מצומצם מלכתחילה. אי אפשר לבנות את רומא ביום אחד (אם כי להרוס אפשר ברגע אחד), בלי פריצת מסגרת התקציב אין סיכוי לשנות סדרי עדיפויות באמת, כל השאר זה קוסמטיקה וקומבינות. לקחת קצת משם, ולשים פה.
או להיפך. אם יציעו למישהו מכם להצמיד את שכרו לגובה הקיצוץ העתידי בתקציב הבטחון, תסרבו. מדובר בהצעה מכשילה. גם אם תהיה הצבעה בממשלה, וגם אם תקציב הבטחון יקוצץ, וגם אם הקיצוץ יופיע, שחור על גבי לבן, בספר התקציב, אל תאמינו. בסוף, אחרי שהאבק יתפזר, יתגנב אהוד ברק אל משרדו של בנימין נתניהו, ילחש לו מה שילחש לו, והכסף שקוצץ יחזור, עם ריבית, כלעומת שיצא. עם או בלי אישור ועדת החוץ והבטחון.
בישראל 2011 צריך עוצמה אישית כבירה ומנהיגות עליונה כדי לפגוע בתקציב הבטחון. כל אלה שצרחו שהגיע הזמן לעשות את זה (כולל אני), צרחו אחרי מלחמת לבנון השניה על אלה שעשו את זה (כנ"ל). נכון, יש במשרד הבטחון שכבות שומן ענקיות, אינסופיות, די שערורייתיות, אבל אליהן אף אחד לא מסוגל להגיע, עליהן איש אינו יודע, כל עוד אתם רואים את משלחות הפאר של הגנרלים בדימוס חוגגות באירופה ומחלקות את התפקידים היוקרתיים והמכניסים בתוך הגילדה הפנימית, תדעו שהכל בסדר והכל ישוב אל מקומו בשלום. ולכן, כשיבואו לקצץ, הם מיד יעצרו את "כיפת ברזל", או יפגעו במיגון העורף, או יסגרו את פס היצור של המרכבה, או יפסיקו את האימונים, ותקום קול צעקה אדירה, וחסל קיצוץ.
ולכן, המסקנה המתבקשת היא פשוטה. שינויים בסדר הגודל שדרשו אנשי המחאה, שדרשו מאות האלפים ברחובות, לא מבצעים דרך ועדות. שינויים כאלה צריכים להתבצע רק דרך בחירות. המחאה צריכה להמשך בעצימות נמוכה, אבל נראית לעין. אש קטנה, שתהפוך ללהבה גדולה בזמן הנכון. אין טעם לשרוף צמיגים או להבעיר רחובות. בעידן הפייסבוק והאינטרנט יש אלף דרכים אחרות (ותעיד "תנובה") לתחזק מחאות.
אני חוזר על המלצתי לאנשי האוהלים מלפני כמה שבועות: תקימו מפלגה, או תצטרפו לכוח פוליטי קיים. המחאה שלכם אמיתית ואותנטית. אם ננכה מתוכה את האלמנטים האנרכיסטיים, את הניצנים הפוסט ציוניים, נקבל את שוועתו האמיתית של עם ישראל היצרני, העובד, המשרת, שסופק כפיים מול שכבות הפרזיטים הצומחות לנגד עינינו. ולכן, השינוי שהמחאה הזו דורשת הוא פוליטי. פוליטיקה היא לא מילה גסה.
ועוד משהו: במקום להתווכח על העלאה של עוד רבע אחוז במס החברות, או ריווח מדרגות המס, או נקודות הזיכוי לגבר עם ילדים קטנים, אני מציע משהו אחר לגמרי. הגורם העיקרי למצבו של המעמד הבינוני, שורש הרע של המצב החברתי, המקום בו קבור הצדק החברתי שלנו, כל אלה לא טמונים בתפיסת עולם כלכלית כזו או אחרת.
הכל מתחיל, וגם נגמר, בשיטת הממשל. התרופה האמיתית לחולייה של החברה הישראלית היא השיטה. לו היתה כאן שיטת ממשל הגיונית, שמאפשרת משילות אמיתית, שמאפשרת למנהיג ליישם את תפיסת העולם שלו בלי לחשוש מפירוק הקואליציה, בלי לשחד מגזרים, בלי להרוס את המבנה הפנימי, היצרני והציוני של החברה הישראלית, אז הכל היה נראה אחרת לגמרי.
יש בכנסת ישראל מספיק אנרגיה לשינוי השיטה הזו, ציפי בעד, איווט בעד, העבודה בעד,
ועוד דבר קטן: לו אני טרכטנברג, לו אני הממשלה, לו אני המחאה, הייתי הולך, בינתיים, בשלב הזה, בקדנציה הזו, רק על דבר אחד. על החינוך. הייתי משקיע, מיד, 5 מיליארד שקל אך ורק בקבלה ויישום של חוק חינוך חובה חינם מגיל אפס - כן כן, אפס - הקמת עשרות אלפי מעונות יום, הגדלת חופשת הלידה לחצי שנה, הפסקת תשלומי הורים לבתי הספר, יום לימודים ארוך, השקעה דרמטית בשיפור החינוך ושידרוג רמת המורים.
למה? כי זה יקטין את הנטל הכלכלי על רוב המשפחות בארץ במאות, אם לא אלפי שקלים בחודש כמעט מיד (וכך זה גם יסייע, למשל, לדיור בעקיפין), וגם כי זה חשוב, הכי חשוב, אולי הדבר היחיד שבאמת חשוב. זוהי השקעה אמיתית בעתידנו, יותר מעוד נקודת זיכוי, פחות אחוז במס החברות או "בניה להשכרה" שתיושם, אם יקרה נס, בעוד שבע שנים. וגם זה, בטח יהיה רק לחרדים.
אקו"ם