משימה בלתי אפשרית

צריך להיות אופטימיסט בלתי נלאה כדי להאמין שבישראל אפשר לתכנן משהו לטווח ארוך כל כך. יהיה זה הישג יוצא דופן אם תוכנית טרכטנברג תחזיק מעמד עד 2012

יהודה שרוני | 27/9/2011 4:58

תגיות: יהודה שרוני, ועדת טרכטנברג,

אם פרופ' מנואל טרכטנברג היה מקבל מסטודנט שלו עבודה הכוללת את דוח הוועדה שבראשה עמד, הוא היה חייב לקבוע: הנ"ל עולה כיתה, אבל לא בבית ספרנו. לפרופ' טרכטנברג כדאי להגיש את מועמדותו לרשימת שיאני גינס: מעולם לא פעלה ועדה שבזמן קצר כל כך הצליחה לגבש רשימת המלצות לטיפול בתחלואי המשק שהצטברו ב-63 שנות קיום המדינה.

הוועדה לשינוי חברתי-כלכלי נדרשה לשמור על מסגרת התקציב ולהגיש את מסקנותיה עד ראש השנה. היא עמדה אמנם בשתי משימות אלה, אך לא במשימה העיקרית של פתרון אמיתי למצוקות העם. אי אפשר להאשים אותה: ההסתברות להצליח במשימה זהה להסתברות שישראל תתקבל כחברה בליגה הערבית.

ראשי המחאה ייחלו לפתרונות מיידיים שעלותם התקציבית, כך העריכו, נאמדת ב-30 מיליארד שקל. הפתרונות המיידיים (ל-2012) שהעניקה ועדת טרכטנברג מסתכמים ב-4.2 מיליארד שקל. הסעיף הראשון והמתוקשר יותר בדוח כלל העברה מכיס לכיס של 6 מיליארד שקל.

מצד אחד הועלו מסי חברות, מסי הכנסה ליחידים והמיסוי על הבורסה, ואולם באותה הזדמנות שבה הועלה המס השולי לבעלי הכנסות גבוהות ל-48 אחוז , הורדו תקרות הביטוח הלאומי עד לפי חמישה מהשכר הממוצע (במקום פי שמונה) - צעד המיטיב עם בעלי הכנסות גבוהות. התוצאה המפתיעה: הנטו של בעלי שכר ברמות 60-50 אלף שקל בחודש לא רק שלא יירד, אלא אף יעלה בעקבות ההמלצות.

כמחצית התמורה בגין העלאות המסים נועדה לכסות את הבור התקציבי שנוצר ממילא לאחר ששר האוצר נאלץ, בלחץ המחאה הציבורית, לבטל את העלאת מס הבלו על הדלק ב-2011 וב-2012. האם בשביל זה היינו צריכים את טרכטנברג? המחצית השנייה מיועדת להוספת שתי נקודות זיכוי לגברים עם ילדים עד גיל שנתיים (מיליארד שקל) ולהורדת מכסים (1.5 מיליארד שקל נוספים). האם בשביל סעיפים אלה ולאור ההאטה שבפניה ניצב המשק הייתה הצדקה לזעזע את מערך המיסוי?

ראש המחאה מאוכזבים, ובצדק

הסעיף המרכזי בהמלצות הוועדה כולל ניתוב של 4.2 מיליארד שקל בשנת 2012 לסיוע בהוצאות בתחום החינוך (חינוך חינם לבני 4-3 והרחבת מעונות יום), לפעולות בתחום הרווחה (הרחבת הזכאות לסיעוד, מס הכנסה שלילי לנשים עובדות והגדלת הזכאות לאמהות חד-הוריות), ולסבסוד תחבורה ציבורית בפריפריה.

ומנין יבוא הכסף לכל אלה? 1.5 מיליארד שקל מתוכם יגיעו מניצול הרזרבה התקציבית, 2.5 מיליארד שקל נוספים מקיצוץ אפשרי בתקציב הביטחון ו-150 מיליון שקל נוספים מתקציב משרד התחבורה. האם משרד הביטחון יסכים לקיצוץ? אשרי המאמין.

טרכטנברג בנה תוכנית ארוכת טווח שתופעל עד 2016 בעלות כספית כוללת של 30 מיליארד שקל. לא במקרה מדובר באותו מספר פלא שדרשו אנשי המחאה החברתית. לנתון של 30 מיליארד שקל הגיעו כמו בחישוב ריבית דריבית: חיברו את ההוצאה השנתית לזו שתבוא בשנה שאחריה וכך הלאה. צריך להיות אופטימיסט בלתי נלאה כדי

להאמין שבישראל אפשר לתכנן משהו לטווח ארוך כל כך. יהיה זה הישג יוצא דופן אם תוכנית טרכטנברג תחזיק מעמד עד 2012.

הצלע השלישית של דוח טרכטנברג דנה בסוגיות הדיור והתחרותיות. בתחום הדיור ייקבעו תמריצים שיעודדו התחלות בנייה והטבות לזוגות צעירים עובדים, ואילו בתחום התחרות מדובר בפתיחת שוק המלט לשחקנים נוספים וביטול מכון התקנים. כמו כן, ממליצה הוועדה על הקמת ועדות נוספות, שיציעו דרכים להגברת התחרות בתחומי הבנקאות, הנמלים, התחבורה ועוד. ועדות כאלה, כידוע, כבר הוקמו בעבר - אבל דבר לא יצא מהן.

ראשי המחאה החברתית מאוכזבים מדוח הוועדה - ובצדק מבחינתם. למען האמת, כבר בתחילת הדרך הם הבינו שדרישתם לצדק חברתי וכלכלי לא תיענה באמצעות טרכטנברג. גם יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, טען כי מדובר בוועדה מיותרת. כעת נותר לראות מה מן ההמלצות ייושם ומה יישאר מהן בפועל בדרך לספר החוקים.