הנאורות החדשה

העיתונאים הנאורים מחלקים את הישראלי ליפה ובעיקר למכוער. נחשו איפה רוני דניאל בסקאלה שלהם? תשובה לנועם יורן

בן דרור ימיני | 3/10/2011 5:44

תגיות: רוני דניאל,נועם יורן

אנחנו כבר רגילים לביטויים כמו "ארץ ישראל היפה", " מלח הארץ". לכאורה , אין בהם שום דבר גזעני, אבל בהקשרים מסוימים אלה מילות קוד. משלנו, בני האצולה. השימוש במושגים הללו ירד, אבל אין שינוי בסיפור העלילה. אלה שכתבו עבודות דוקטורט על "ייצוגים", " תדמיות" ושאר ירקות, מתקשים להתאפק. דור חדש להתנשאות, כמעט גזענות, במסווה של נאורות. לא כולם. נרחיקה עצמנו מהכללות גורפות. הרי זה סימן ההיכר של הגזענים.

הנאורות החדשה, כמו הישנה, היא תמיד מוסווית. קוסמטיקה של מילים. אבל החלוקה לעולם עומדת. יש את היפים ויש את המכוערים. היפים הם אלה שדומים לנו וחושבים כמונו. היפים חושבים, איך לא, שישראל היא מדינה מכוערת, משום שתנאי יסוד להגדרה עצמית של "הישראלי היפה" הוא המצאתו של "הישראלי המכוער".

הפעם זכה רוני דניאל, הכתב הצבאי של ערוץ 2, לתואר "הישראלי המכוער". זה קרה בעקבות ויכוח סוער, בשידור חי, בינו לבין ערד ניר בנוגע להתנצלות בפני טורקיה. שתי העמדות שהושמעו שם היו לגיטימיות. לא בעיני ד"ר נועם יורן, שכתב טור מביך על תקשורת וטלוויזיה ב"ז'ורנל". את העימות בין ניר לדניאל הוא הפך לקרב בין עגולי המשקפיים, בני דמותו של המבקר, לבין הישראלים המכוערים. מי שצפה בעימות יודע שזה היה בעיקר ניר שהפריע לדניאל. אבל מה זה חשוב. עובדות אף פעם לא יבלבלו את מי שחושבים שהם היפים.

כדי לחזק את טיעוניו מזכיר יורן את פרשת עדן אברג'יל, שהצטלמה עם שבויים כפותים. מעשה מטופש. אבל הנה לנו הזדמנות של היפים בעיני עצמם להפוך את הישראלים למכוערים. פעם, מספר לנו הכותב הנאור, ישראל הייתה אחרת. החיילים של פעם הסתירו. היום הם גאים. האומנם? האם הישראלים אכן מפרים יותר זכויות אדם? משפילים יותר? הורגים יותר? ודאי שלא.

להבחין בין מצג שווא למציאות

אלא שהעיתונאי המכוער אינו נזקק לשום מחקר או ראיה. הוא גם לא יטרח לבדוק או להציג נתונים. הוא לא ייתן לעובדות לבלבל אותו. הרי הוא חי בתוך בועה, ובבועה שלו יש עוד אלף או אלפיים בני דמותו, שכותבים אחד לשני ומשכנעים אחד את השני ומאוחדים בבכיינות קולקטיבית, ברנז'אית, מתנשאת, לעתים גזענית, תוך כדי שהם יוצרים בכוח המקלדת את ישראל המכוערת. כן, והם גם בעד סולידריות וצדק חברתי. יפים שכמותם.

יש הבדל בין העבר להווה. הוא מצוי בכך שפעם היו הרבה פחות מצלמות. היום כל חריגה, ויש חריגות, זוכה לשכפול של מיליונים. וכך אירוע בודד של חיילת מצולמת עם שבויים כפותים, הופך לסמל של הישראליות. העידן התקשורתי החדש, מרשתות חברתיות עד רשתות עולמיות, יוצר מצגי שווא.

לשקר יש כנפיים, והן הולכות ומתרחבות. איש אקדמיה אמור להבחין בין מצג שווא למציאות. על כל חיילת כזאת יש 100 אלף חיילות וחיילים שאינם מצטלמים עם שבויים ואינם

מתעללים בפלסטינים. אבל לעזאזל המציאות. אנחנו הרי חיים מפיו של מי ששרוי בעולם של דימויים ומסכים מרצדים ומצגי שווא, ובעיקר הוא חייב למצב את עצמו מול ישראל המכוערת.

הבעיה איננה עם יורן. פה ושם הוא כותב גם דברי טעם. הבעיה היא שהוא מסמל את העדר האקדמי-תקשורתי שבתוכו הוא חי. זה לא חשוב שהישראלים אינם נוהגים כמו הרוסים בצ' צ'ניה או כמו האמריקאים ו/או הבריטים בכלא אבו-גאריב. זה לא חשוב שהסטנדרטים של הישראלים, למרות החריגות, הרבה יותר גבוהים. משום שהמטרה סומנה.

יש את עדן אברג'יל ויש את רוני דניאל, וזה מספיק כדי להפוך אותם לאגודה אחת, שלא באמת מתחברת, וכך לייצר ולצייר את ישראל כמכוערת ואלימה. הפשע האמיתי של רוני דניאל טמון בכך שפה ושם הוא משמיע עמדות שחורגות משורת המקהלה. זה לא מוצא חן בעיני בריוני חופש הביטוי. כך ששוב ושוב הם ידביקו לו טלאי צהוב מטעם היפים בעיני עצמם. אוי, כמה שהם מכוערים.