התנהלות נתניהו: עסק ביש
הודעתו של בנימין נתניהו שדוח טרכטנברג יעבור בישיבת הממשלה עוד באותו יום, הפכה לבומרנג שערף את ראשו-הוא. כרגיל.
לו בדק, היה נתניהו מגלה שדווקא אנשי לשכתו-הוא תדרכו את התקשורת ברוח דחיית ההצבעה, שהתבקשה מהמצב. לו בדק, היה מבין נתניהו שלא יהיה לו רוב להעביר את הדו"ח. לו היה לידו מישהו בעל ערך, שמבין עניין, שקורא מציאות, שחי פוליטיקה, הוא היה אומר לו, ביבי, עזוב אותך, להעביר את דו"ח טרכטנברג במחטף זה לא מעשה חכם, זה לא ייראה טוב, אין לזה סיבה אמיתית, עדיף לך לדחות את זה.
חשוב יותר שתתחפש היום לשר הבריאות, כי הרי אתה באמת שר הבריאות, ותסתער על משבר המתמחים, כי זה משבר אמיתי, חריף, מיידי, בוער, שמאיים להרוס את מערכת הבריאות הלאומית שלנו, שגם כך נמצאת במשבר מתמשך, ולכן אתה צריך היום להפגין מנהיגות דווקא בתחום הזה. זו אחריותך, היא מתבקשת והיא נדרשת כאן. צא מהבונקר, קרא למתמחים, קרא לאוצר, שב איתם בחדר אחד, הטח את ראשם של אלה באלה, מצא פתרון וסגור את העניין הזה. תצא מזה מחוזק ומשם תמשיך בנחת לטרכטנברג. זה הסדר הנכון.
אבל אין שם, וכמה חבל שאין שם, ליד נתניהו, מישהו בעל ערך. הוא הרי הרכיב את הלשכה הזו בעצמו, ומאז הוא מפרק ומרכיב אותה מחדש. לשכה שמורכבת מחנוונים מפוחדים שמיהרו אתמול להתקשר בפאניקה לשר האמיץ יוסי פלד, שהשאיר בשעה 4 אחר הצהריים פתק הצבעה "נגד" והלך.
הם אפילו גייסו למילואים את המנכ"ל אייל גבאי, שכבר פרש, ונאלץ להתקשר לפלד ולהפציר בו, וצביקה האוזר האומלל, שהיה רוצה לפרוש, ופרח לרנר, סוג של יועצת פוליטית, ומי לא, וכולם מכרכרים סביב פלד, ומפצירים בו להתחרט, או להימנע, או משהו. אבל פלד, שאוהב את טעמה של הנקמה גם כשהיא קרה, החליט, והוא כבר שינה את החלטותיו בגלל נתניהו מספיק פעמים בקדנציה הזו.
"אין שום סיבה שלא נלמד את הדו"ח הזה, יש בו 267 עמודים. הוא חשוב, הוא מעמיק, ואני לא חושב שצריך להצביע עליו אחרי שעתיים של דיון", אמר השר - בלי התיק אבל עם העקרונות-פלד. החברים המשיכו להפציר, ואמרו שנצביע על הדו"ח, ואחרכך נדון, אבל פלד גיחך. אני רוצה לדעת, אמר, אם מקצצים בתקציב הביטחון, ואם כן למה, ואני רוצה לדעת את זה לפני, ולא אחרי, כי יש לנו אחריות כאן.
במשפט אחד: איציק שמולי עשה אתמול בית ספר לביבי נתניהו, ליועציו, למקורביו, לאנשי לשכתו, לשריו ולמנהיגותו. שמולי, בניגוד לנתניהו, עשה שיעורי בית. הוא ראה את המהלך שהוביל השר סטס מיסז'ניקוב, עם המכתב ששיגר ערב החג לנתניהו, וקרא אותו נכון. הוא סגר עם אלי ישי מש"ס. הוא הפעיל לחץ כבד על ברק ושלום שמחון. לשם שינוי, בשורה התחתונה, כל מי שהבטיח לשמולי שיצביע נגד, קיים את הבטחתו. אכן, יום נדיר בפוליטיקה הישראלית.
מי לא עשה שיעורי בית? נתניהו. המכתב של מיסז'ניקוב, מהלך שאישר ליברמן במטרה לבצע "ניסוי וטעיה", לא נתקל בתגובה. בלשכת ראש הממשלה נרדמו. אף אחד לא הרים טלפון. גם בקרב שרי הליכוד לא נעשתה בדיקה. ההתנגדות
בואו נחזור לבוקר, לאותה ישיבת "שרינו". לאחר תצוגת המנהיגות הנחושה של נתניהו, דיבר המשנה שלו, סילבן שלום. "אתה טועה פעמיים, ראש הממשלה", אמר שלום, "ציבורית אי אפשר להעביר דו"ח כזה אחרי דיון של שעתיים-שלוש. פוליטית, קמתי היום בבוקר וגיליתי שיש לנו בליכוד רק 27 מנדטים. אם ישראל ביתנו וש"ס נגד, איך תעביר את זה בכנסת? זה עלול להיות סופה של הממשלה".
נתניהו, בשלב הזה עדיין במלוא זחיחותו, העיר ש"במקומך, לא הייתי בונה על זה". אחר-כך הבהיר שלא היתה לו כוונה לפגוע בשלום (אם מישהו העז להעלות על דעתו). אבל איך יפגע נתניהו בשלום, כשאת כל האנרגיה שלו מבזבז ראש הממשלה בלפגוע בעצמו? השנאה היוקדת לשלום גורמת לנתניהו נזק, עולה לו אנרגיה ומרחיקה ממנו מישהו שכבר הרכיב ופירק כמה ממשלות ומבין פוליטיקה.
מה הוא לא עשה אתמול, נתניהו. הפעיל מכבש לחצים על אביגדור ליברמן, שנמצא בכלל בחו"ל. התקשר, ושוב התקשר, ושוב. בשלב מסויים בדק ליברמן את האפשרות להסכים ששני שרי ישראל ביתנו שנמצאים בחו"ל (הוא עצמו אחד מהם), לא יצביעו, וכך יוכל נתניהו להעביר את ההחלטה.
אנשי נתניהו צהלו ומיהרו להדליף את העניין, כדי לפתות גם את אלי ישי לדיל דומה. ההדלפה פעלה פעולה הפוכה. סטס מיסז'ניקוב שוחח עם איווט, עידכן אותו במתרחש וליברמן הבין שאם הדו"ח יעבור בזכות ישראל ביתנו, ייגרם נזק אדיר. המהלך נבלם. הודעתו של נתניהו, בצהריים, שהדו"ח יעבור, הפכה לבומרנג שערף את ראשו-הוא. כרגיל.
מה עוד היה לנו? משה כחלון. בבוקר הוא השאיר פתק הצבעה "נגד" ונסע. גם עליו הפעיל ביבי מכבש לחצים. כחלון נכנע. כן, הוא שר חברתי, כן, הוא חושב שהמחאה מוצדקת, אבל מעל כל אלה הוא נאמן לראש הממשלה ולמפלגה. זכותו המלאה. הבעיה היתה, שבגלל רפיסותו של נתניהו, מצא את עצמו כחלון בסוף היום במצב אומלל. גם התנגד, גם התחרט, גם הסכים לתמוך, וגם בסוף אין הצבעה. הפסיד נקודות סתם. בכך גרם נתניהו נזק למותג הכי חשוב שלו בבחירות הבאות, לשר היחיד נכון להיום שיכול לחבר אותו לשכבות המחאה. ובשביל מה? סתם, בגלל ההתנהלות. כרגיל.
ומהי השורה התחתונה? דו"ח טרכטנברג אינו דו"ח רע. יש בו אלמנטים של תיקון חברתי-כלכלי חשוב מאין כמותו שלא נעשה כאן מעולם. הבעיה היא, שהידיים שניגשו לטפל בו כל כך לא אמונות, כל כך לא מבינות, כל כך לא מסוגלות, שעכשיו זה כבר עסק ביש.
בסוף? הדו"ח יעבור. יהיו תיקונים, יהיו זיגזוגים, אבל יעבור. כמו תמיד אצל נתניהו, במחיר הכי יקר ובתמורה הכי נמוכה. מעבר לכל דבר אחר, הומחשה אתמול חוסר מנהיגותו של ראש הממשלה, העובדה שהמפלגות כבר לא סופרות אותו, אלא פוזלות ליום הבוחר. שר בכיר בקואליציה, אתמול לפני חצות, סיכם את זה ככה: "היום הממשלה הביעה אי אמון בראש הממשלה, ומחר נמשיך כרגיל".
אקו"ם