אחריות תאגידית טובה לחברות?
"אחריות תאגידית היא הדת החדשה", טוענים המתנגדים, "היא מעכבת פתרונות אמיתיים ולא מוכיחה עצמה בבורסה". מנגד התומכים בטוחים ש"היא מקטינה סיכונים, מעודדת חדשנות ויוצרת הזדמנויות בשווקים" ומבטיחים תוצאות תוך 15 שנה. עסק ירוק
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
המקום הוא כנס בניו יורק בנושא אחריות תאגידית, COMMIT! Forum!, שאליו מגיעים אנשים שעוסקים בתחום האחריות התאגידית במגוון רחב של חברות ומגזרים בארה"ב ובאירופה. מארגני הכנס החליטו השנה על צעד מהפכני משהו ולקיים עימות באחת השאלות הבסיסיות, אך עם זאת המורכבות ביותר, לגבי ההצדקה הקיומית של כל התחום כולו – האם הוא באמת משרת את טובת החברות או שמדובר בחלום באספמיה במקרה הטוב או רעיון שגורם נזק לחברות ואולי גם לחברה במקרה הרע?
בעולם שבו עדיין הוויכוח לגבי השאלה הזו שריר וקיים, עימות כזה נשמע מוצדק לחלוטין, אך מי שהולך לכנסים שעוסקים באחריות תאגידית יודע שבדרך כלל נקודת המוצא היא שהתשובה היא "כן" והדיונים מייצגים בהתאמה את התפיסה המחשבתית הזו. זה כמובן אינו גורע מהם, אבל מחמיץ את ההזדמנות לדיון אמיתי וכן שממנו אפשר לפעמים ללמוד הרבה
על הבימה במרכז הכנסים עלו שתי הנבחרות. מצד אחד, "הבחורים הרעים" כפי שהציג אותם המנחה בבדיחות הדעת (ואולי לא..) כללה את פרופ' אניל קרנאני מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת מישיגן, שהסעיר את העולם הירוק בשנה שעברה עם מאמר בוול סטריט ג'ורנל שטען שאחריות תאגידית היא מעין משיח שקר שלא תורם מאום לחברות, וג'רי סאליבן, מנהל קרן השקעות שמשקיעה בחברות טבק, אלכוהול, נשק והימורים. בצד השני התמקמו "הבחורים הטובים", שכללו את ד"ר וינאי נאיר, מנהל בקרן גידור ומרצה בבית הספר למינהל עסקים בקולומביה, ופול הרמן, מנהל קרן השקעות בשם HIP Investments.
העימות היה בסגנון אוקספורדי, מה שאומר שלכל צד הוקצה זמן שווה להציג את הטיעונים שלו ואף אחד לא התפרץ לדברים של האחר, שזה כבר יפה. הראשון לדבר היה פרופ' קרנאני, שפתח ואמר לקהל שאחריות תאגידית היא הדת החדשה. אין אלוהים, הוא אמר לקהל והסביר שהוא בא להמיר אותם מחדש לשיטה החילונית שמאמינה ביצירת ערך לבעלי המניות וחקיקה כמכשיר לפתרון בעיות. לאחר מכן הוא הציג את הטיעונים שלו כנגד האחריות התאגידית שהיו זהים למדי לאלו שהוא הציג במאמר בוול-סטריט ג'ורנל.
קרנאני הסביר שאחריות תאגידית איננה רלוונטית במקרה שבו רווחיות החברה והאינטרס הציבורי חופפים, שכן אז ממילא החברה תעשה מה שמשרת את מיקסום הרווחים שלה, או שלחלופין היא איננה יעילה כשהרווחיות והאינטרס הציבורי מתנגשים זה בזה. הוא הוסיף גם שאחריות תאגידית מסוכנת שכן היא מצג שווא של פתרון בעיות חברתיות וסביבתיות ועלולה לעכב פתרונות אמיתיים לבעיות הללו, שלשיטתו צריכים להתבסס בעיקר על חקיקה.
כהערת אגב, אני רוצה לציין, שיום לאחר מכן ישבתי לצידו של קרנאני בחלק אחר של הכנס שהתקיים בוול-סטריט. לצידנו בשולחן ישב מנהל בחברת השקעות גדולה מאד שקרנאני תחקר בעניין לגבי הערך של המדיניות הירוקה שלהם. המנהל הסביר לקרנאני כי העובדה שהם מתחשבים באלמנטים של קיימות בתהליך סינון החברות שהם משקיעים בהן עוזרת להם למשוך משקיעים חדשים, במיוחד מאירופה.
יש הרבה משקיעים לטווח הארוך, הוא הסביר לקרנאני, שחשוב להם לא רק איזו תשואה אתה מביא להם, אלא גם מי אתה, כי הם רוצים לדעת שהכסף שלהם בידיים טובות ולכן מדיניות שכזו עוזרת להפוך אותנו ליותר אטרקטיביים וכתוצאה מכך מגדילה את נפח הפעילות שלנו. קרנאני הנהן בסקרנות ולא אמר כלום, אבל אני יכול להישבע ששמעתי אסימון קטן נופל אצלו. יהיה מעניין לראות אם עדויות כאלו, שמספרן אגב הולך וגדל, ישנו במשהו את דעתו החד משמעית והשלילית על אחריות תאגידית.
בחזרה לעימות. ג'רי סאליבן, מנהל ההשקעות בקרן VICE, שלפי סוג החברות שהם משקיעים בה אתם יכולים להבין שאינו חסיד גדול של אחריות תאגידית, הסביר שהוא מסתכל על המספרים כשהוא בודק חברות ותו לא ולכן אין לו גם בעיה להשקיע בחברות שנחשבות "רעות", אם הן נותנות תשואה טובה. היות וקרן VICE מהווה מראת נגד של קרנות השקעות ירוקות שחלק מהן פוסל על הסף חברות שעוסקות בטבק, נשק והימורים, היה מעניין לראות את ההשוואות שסאליבן ערך לקרנות הללו.
הוא טען כי מכל הבדיקות שערך הקרן שלו השיגה תוצאות הרבה יותר טובות מקרנות ירוקות ולמעשה הקרנות הירוקות לא רק מפגרות אחרי הקרן שלו, אלא גם אחרי השוק (כלומר נותנות תשואה נמוכה מקרנות שעוקבות אחרי מדדים כמו הדאו ג'ונס אוS&P 500 לדוגמה).
לסאליבן היתה גם תשובה עבור כל מי שתהה בקהל מדוע למרות הנתונים הללו יש גידול מרשים כל כך בהיקף ההשקעות הירוקות. הוא אמר שהוא מבקש לצטט את הפילוסוף השמרני הנודע פראנק זאפה שאמר כי יש מדענים שטוענים כי המרכיב היסודי של היקום הוא מימן בגלל שהוא מצוי בשפע רב שכזה, אבל למעשה מדובר בטיפשות שהרבה יותר נפוצה ממימן.
אחרי הגיחה הזו למחוזות פילוסופיים משהו, עלו למגרש "הבחורים הטובים". התזה שלהם היתה כמובן שאחריות תאגידית כן מייצרת ערך חיובי לחברות. איך בדיוק? במספר צורות. אחריות תאגידית מעודדת חדשנות שבאה לידי ביטוי במוצרים ושירותים חדשים, מקטינה סיכונים כגון תביעות לגבי שימוש לא אחראי בחומרים מסוכנים וחשיפה לשינויי אקלים, יוצרת הזדמנויות בשווקים מתפתחים כגון אמריקה הלטינית, המזרח התיכון ואפריקה ומנהלת טוב יותר את המשאב היקר ביותר שיש לחברות – העובדים.
כל המרכיבים הללו יוצרים בסופו של דבר ערך למשקיעים, הסבירו ד"ר נאיר והרמן לקהל. צריך לזכור הם הוסיפו שמשקיעים מסתכלים מעבר לרווח הנוכחי של חברות ולוקחים בחשבון את אורך החיים של הרווחיות הזו, או במילים אחרות לאורך כמה זמן יכולה החברה להמשיך ולייצר רווחים. אחריות תאגידית עוזרת לחברות לייצר אורך חיים גבוה יותר מבחינת רווחיות, מה שמקזז את השפעתן המוגבלת לעיתים בטווח הקצר. הראייה לכך היא שמשקיעים שפועלים לטווח הארוך כמו קרנות פנסיה משקיעים בקצב הולך וגובר בקרנות ירוקות ואחראים לגידול משמעותי בתחום ההשקעות הירוקות ולצמיחתו להיקף של 3 טריליון דולר.
אז איך באמת יש חברות שמשקיעות באופן נמרץ בתוכניות של אחריות תאגידית ואוכלות קש בבורסה? השאלה הזו עלתה במיוחד בהקשר של ג'נרל אלקטריק, אחת מכוכבות האחריות התאגידית, שמאז שהשיקה את תוכנית ה-Ecomagination שלה לפני שש שנים איבדה כ-45% מהערך שלה בבורסה – נתון שסאליבן שיתף בו את הקהל בשמחה לא מוסתרת. התשובה של "הבחורים הטובים" היתה שהשוק לא יודע כיום להעריך אחריות תאגידית או קיימות בזמן אמת ולוקח לו כ-15-20 שנים להציג את הערך האמיתי של התוכניות הללו.
למי שזה נשמע לו קצת הרבה, הם מיהרו לציין שאף על פי כן יש קרנות ירוקות כמו Portfolio 21 שמצליחות להכות את השוק. בשלב הזה הדיון רובו ככולו נראה לעיתים כמו שיעור מימון בבית ספר למינהל עסקים, עם גרפים של תשואות וסיכונים והשוואות בין ביצועים של קרנות שונות. זה לא היה מפתיע בהתחשב שזהו תחום הפעילות של ד"ר נאיר והרמן וגם בגלל שזוהי למעשה הבטן הרכה של אחריות תאגידית – יש אינספור דוגמאות איך אחריות תאגידית תורמת לחברות ברמות שונות, אבל במבחן הבורסה, שעבור רבים הוא המבחן הקובע, היא עדיין לא מצליחה לקבל ציון עובר.
הקהל בכל מקרה היה שלא במפתיע עם "הבחורים הטובים". לפני ואחרי העימות התבקשו הצופים בעימות לשלוח בהודעת טקסט האם מסכימים או מתנגדים לדעה שאחריות תאגידית פוגעת בחברות. לפני התחלת העימות התנגדו לדעה הזו 82 אחוזים. אחרי העימות, התנגדו לה 90 אחוזים. אז הקהל אמנם השתכנע, אבל הוא כאמור קהל מכור למדי. הלקח החשוב מהדיון הזה הוא שצריך לשכנע את המשקיעים – כשתשעים אחוז מהם יאמינו באחריות תאגידית, אז באמת ייפסקו הוויכוחים והחיפוש הבלתי נלאה אחרי הערך של אחריות תאגידית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם