היום של כולנו
איני מקבלת כמובן מאליו את העובדה שתושביה החילונים של ישראל בוחרים להמשיך לשמור מסורת ביום כיפור. את הקבלה של יום הכיפורים היהודי לחיק הישראליות יש לזקוף לזכותם
השנים עוברות ומילות התפילה כבר מובנות ונוגעות יותר. בערב על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירים להתפלל עם העבריינים. בבוקר נתנה תוקף קדושת היום. בצהריים אני מקבלת באהבה את ברכת הכוהנים העטופים בטליתות. בבית הכנסת של הורי התפילה מתמשכת כמעט לאורך כל היום.
שילוב של צום, תשישות, אימת הדין, בכי, ותפילות ארוכות, מוציאים אותי אל מעבר המקום והזמן. לבד מול האלוקים. יחד עם בני עמי ממקומות אחרים ומזמנים אחרים. אני מבקשת עלי, על משפחתי ועל כל באי עולם. פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום.
תפילות הימים הנוראים, צום יום הכיפורים, הריקוד עם ספר התורה, היציאה לסוכה, החנוכייה בחלון, והמצות בפסח הם הזהות היהודית שלנו. בשנים האחרונות אני מוקפת בישראלים חילוניים בני גילי, דור שלישי למדינת ישראל, שגדלו באווירה מסורתית כזו או אחרת, כולל ביקור בבית הכנסת בשבתות, אוכל כשר, מצות בפסח וצום ביום הכיפורים. ועם ההתרחקות מהבית והמעבר לעיר הגדולה, ויתרו על המנהגים האלו.
בודדים בלבד מהם ממשיכים לדבוק במסורת בית אבא. ראוי לציין,
ישנם גורמים רבים לתהליך הזה: חזון היהודי החדש של מקימי המדינה. מערכת חינוך שוויתרה על חלק גדול מהמטען התרבותי היהודי. הסתגרות של הציבור הדתי ביישובים נפרדים. ערבוב מוגזם בין הדת לחוק הישראלי ולפוליטיקה הישראלית. ואנשי רוח ומעשה משני הצדדים שמציגים את הליברליות המערבית והדת היהודית כשתי אידיאות שלא יכולות לדור ביחד.
אבל יש דרך אחרת. לפני כמה שנים הייתי בשבת בוונציה. כל יהודי העיר הגיעו לבית הכנסת העתיק בגטו היהודי למרות שהדתיים היחידים היו הרב ובני משפחתו. קהילה יהודית חילונית שמשמרת את המסורת והמנהגים המיוחדים של יהדות איטליה.
בהזדמנות אחרת התפללתי בשבת בקליבלנד שבארה"ב בבית כנסת שמתפללים בו דתיים חרדים יחד עם חילונים. גם פה בישראל, למרות האווירה הכללית שמחייבת כל אחד מאתנו לבחור צד, נראים ניצני השינוי.
בזכות חוזרים בשאלה שלא ממהרים לוותר על המטען התרבותי שהביאו מהבית. בזכות רבנים צעירים שאמצו את מודל בתי הכנסת והקהילות היהודיות בעולם, ובזכות צעירים חילונים רבים שמעוניינים בחיבור מעשי ליהדות, נפתחים בישראל עוד ועוד בתי כנסת שסביבם מתנהלות קהילות יהודיות חיות ושוקקות של חילונים ודתיים. וביום כיפור עצמו, מתקיימות בכל רחבי הארץ תפילות המיועדות לקהל הרחב.
איני מקבלת כמובן מאליו את העובדה שתושביה החילונים של ישראל בוחרים מרצונם החופשי להמשיך להשבית את הכבישים ביום כיפור שנה אחרי שנה. שרבים מהם צמים וחלקם שומרים על קדושת היום גם בביתם. את הקבלה של יום הכיפורים היהודי לחיק הישראליות יש לזקוף לזכותם.
ההשתתפות בתפילה בבית הכנסת מאפשרת לחוות את היום המיוחד הזה באותה הצורה בה חוו אותו במשך אלפי שנים, ואולי אף פותחת פתח לחיבור יום יומי ליהדות גם ממקום חילוני. גם אני נעדרתי מבית הכנסת בשנים האחרונות. במקום לשבת עם הילדים בחצר בית הכנסת ולעשות עם האימהות האחרות תורנויות תפילה, בחרתי בדרך הקלה וישבתי איתם בשקט בבית.
אבל ביום כיפור הקרוב אמשיך את המסורת, שכוללת גם ילדים בחצר בית הכנסת. אלך איתם לתפילה, ואתן להם בפעם הראשונה את הזכות לקחת חלק בחוויה בת אלפי השנים של היום הקדוש ביותר בלוח השנה שלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם