המהפכה האשכנזית של העליון
אין שום צורך בנשים, בדתיים או במזרחים בבית המשפט העליון. אפשר להסתפק בגברים פולנים. ובתנאי שביהמ"ש יעסוק במשפט ולא בפוליטיקה
ביהמ"ש העליון אף פעם לא התיימר להיות ייצוגי. מאז הקמתו ועד 1962 הוא היה על טהרת הגברים האשכנזים. באותה שנה מונה הספרדי הראשון, אליהו מני. עברו עוד 14 שנה עד שמונתה האישה הראשונה, מרים בן-פורת, בשנת 1976, ועברו עוד 28 שנה עד שמונה השופט הערבי הראשון, סלים ג'ובראן, בשנת 2004; כלומר מדובר באחד המוסדות השמרניים ביותר בישראל, שמפגר שנות דור כמעט אחרי כל גוף ציבורי אחר.
אלא שאולי, מי יודע, אין שום צורך באישה, במזרחי, בערבי או בדתי. הרי שופטים אמורים להיות הטובים ביותר בתחומם. אז נכון שמדובר במוסד שהמילה "שוויון" שגורה בפסיקותיו; ונכון שבכל מסלול אחר מצה"ל ועד עולם העסקים, שבהם אין שום חובת שוויון, יש מגוון רחב הרבה יותר; אבל אולי אפשר להסתפק בבית משפט על טהרת האשכנזים, כפי שהיה בתחילת המדינה וכפי שעומד להיות בעתיד הקרוב.
אפשר גם להקשות על ביהמ"ש העליון, בעיקר בשבתו כבג"ץ. מדוע הוא כפה הכנסת נשים לדירקטוריונים של חברות ציבוריות? מדוע הוא כפה הכללת רפורמים במועצות דתיות? מדוע הייצוגיות חשובה בכל גוף ציבורי אחר, אבל לא בביהמ"ש העליון? מדוע חסידי ה"אין צורך לשנות", והשופטים בראשם, חכמים על אחרים? מדוע שיטיפו מוסר ויכפו שוויון, אבל יעניקו פטור מכך לעצמם?
גופים מקצועיים אינם כפופים לשום כללי ייצוגיות. איש לא יטרח לבדוק את הרכבה של מועצת הפיזיקאים או את הרכב המועצה המדעית של לימודי הכימיה, משום שאין שום רלוונטיות למגדר או למוצא או להשקפת העולם.
אז מדוע, אם כן, כופה בג"ץ שוויון על גופים ציבוריים? משום שהגופים הללו עוסקים בשאלות שנוגעות לכלל
והיא הנותנת. אם ביהמ"ש העליון היה עוסק רק בסוגיות של דיני שטרות ורשלנות רפואית, רק המומחים הטובים ביותר לתחומים הללו היו צריכים לכהן בו. או אז, הם יכולים היו להיות על טהרת הפולנים, התוניסאים או הטורקים. אלא שזה לא הסיפור.
ביהמ"ש העליון, ולא רק בשבתו כבג"ץ, עוסק בסוגיות שמצויות במחלוקת ציבורית. ההחלטות הן פוליטיות. הן פועל יוצא של השקפת עולם חברתית, מדינית, ערכית ופוליטית. הרי ההחלטה על מכירת בשר חזיר במרכזי ערים היא פועל יוצא של הפרשנות הערכית והפוליטית לחוקי יסוד שמחייבים "מדינה יהודית ודמוקרטית". ופרשנותו של שופט דתי כמעט תמיד תהא שונה מפרשנותו של שופט אתיאיסט.
בשנת 2000 קמה ועדה בראשותו של השופט בדימוס יצחק זמיר, שבחנה את סוגיית מינוי השופטים. היא קבעה שאין בעיה. מה שהיה, צריך להמשיך להיות. שיא חדש של עיוורון, שלא הוסיף כבוד לא לזמיר שהוא מחסידי האקטיביזם הפוליטי, ולא לתומכי המסקנות.
למען הסר ספקות, אין שום צורך במהפכה עדתית או מגדרית. זה לא הסיפור. יש צורך באימוץ מה שמקובל כמעט בכל המדינות הדמוקרטיות: מינוי שופטים באופן ששואף להיות ייצוגי יותר.
אין שום צורך בהתפשרות על איכות. להפך. השיטה הקיימת גרמה לכך שמשפטנית דגולה כמו רות גביזון לא נבחרה בגלל וטו של שופטי ביהמ"ש העליון, אבל אחרים כן נבחרו. בין איכות וגיוון לבין חבר מביא חבר, כבר ידוע מי ניצח.
האבסורד שהולך להיווצר עכשיו - חזרה לעידן של בית משפט על טהרת האשכנזים, ואולי בקרוב גם על טהרת הגברים - הוא פועל יוצא של הרצון לתפוס את החבל בשני קצותיו: גם לטעון "אל תתערבו משום שמדובר בעניין מקצועי", משל היה מדובר במועצת הפיזיקאים, וגם לספח לעצמם כוח פוליטי, כאילו היו גם הכנסת וגם הממשלה.
למען שלטון החוק, האבסורד הזה חייב להסתיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם