עסקת שליט: ולעזאזל התוצאות
אין עין שלא תדמע כשגלעד ינחת בישראל וייפול לזרועות משפחתו, אבל אתמול היה ערב בו כשל כוח העמידה שלנו, ערב שהוליד את החטיפות הבאות
איך אני יודע שזה מה שנתניהו היה אומר מחר? כי את זה בדיוק הוא אמר ביום בו התפטר מממשלת שרון, ערב ההתנתקות. "מלכתחילה ראיתי בעסקת ג'יבריל מכה אנושה למאמציה של ישראל לגבש חזית בינלאומית נגד הטרור", כתב נתניהו בספרו "מקום תחת השמש", שיצא לאור עשר שנים אחרי אותה עסקה.
"כיצד תוכל ישראל להטיף לארה"ב ולמערב להנהיג מדיניות של אי כניעה לטרור, כשהיא עצמה נכנעת בצורה מבישה כל כך? הייתי משוכנע ששחרור אלף מחבלים שייכנסו לשטחי יש"ע יביא להסלמה איומה של האלימות, שכן טרוריסטים אלה יתקבלו כגיבורים, כדוגמה של חיקוי לנוער הפלסטיני, והתוצאות לא איחרו לבוא. היום כבר ברור ששחרור אלף המחבלים היה מהגורמים שסיפקו מאגר של מתסיסים ומנהיגים שהציתו את אש האינתיפאדה".
כל מה שצריך להוסיף לדבריו אלה של נתניהו כדי להפוך אותם לרלוונטיים, זה את המילה "שלישית". ב"מקום תחת השמש" הוא כתב על האינתיפאדה הראשונה. היום, מדובר על השלישית.
הפסקה קצרה: אני לא מכיר עין ישראלית שלא תדמע כשגלעד שליט, צעיר בן 25 שבילה חמישית מחייו הבוגרים במרתף חשוך, ינחת בישראל ויפול לזרועות משפחתו. אני לא מכיר לב ישראלי שלא יחסיר פעימה כשזה יקרה. לבבות רבים פעמו גם אתמול, מול מסכי הטלוויזיה.
אי אפשר לא להתרגש, אי אפשר לא לשמוח בשמחתה של המשפחה, אי אפשר לא להגיד שבאמת, אבל באמת אין עוד מדינה כזאת, ואי אפשר שלא להתנחם בידיעה המוצקה, הנכונה, האמיתית, שאלף רוצחים שלהם שווים חייל אחד שלנו. זו עובדה. הם ירקדו, יחגגו ויצרחו עד לב השמיים, ועדיין לא ישנו את העובדה הפשוטה הזו. אלף רוצחי נשים וילדים, נטולי צלם אנוש מתועבים, תמורת חייל אחד שלנו.
ואי אפשר גם לא לפרגן לבנימין
אבל. וכאן מגיע אבל ענק. אחרי שנמחה את דמעות ההתרגשות ונתפעל מחוסנה של החברה הישראלית (או חולשתה, תלוי מאיפה מסתכלים על זה), נצטרך לשאול את עצמנו האם דווקא בגלל ה"לב היהודי" הזה דווקא אנחנו, היהודים, נשחטים ונחטפים ונרצחים יותר מאחרים?
אישית, התנגדתי לעסקת שליט. גם אצל נתניהו, גם אצל אולמרט. התנגדתי לעסקת טננבוים, התנגדתי לעסקת רגב-גולדווסר. בנימין נתניהו אמר אתמול "כן" לעיסקה שאהוד אולמרט אמר לה "לא". כי בסופו של יום, אתמול היה ערב של כניעה. ערב בו ישראל כרעה על ברכיה מול חמאס. ערב שבו כשל כוח העמידה הישראלי, מורך הלב גבר על הקשיחות הנדרשת בשכונה שלנו.
ערב שבו חאלד משעל, אחמד ג'עברי ואיסמעיל הניה כינסו עצרות ניצחון, ובצדק. ערב שבו פלסטיני בכיר אמר לי בטלפון, בקול חנוק, ש"אין מה לעשות, אתם מבינים רק כוח". ערב שבו ההרתעה הישראלית נשחקה עד דק, בדיוק כפי שקרה בבריחה מלבנון וביציאה החד צדדית מעזה. ערב שהוליד את החטיפות הבאות (ואנא, אל תנסו למכור לנו את מסקנות ועדת שמגר לפיהן "מהפעם הבאה" זה יהיה אחרת. נסו למכור את זה לחמאס. הם לא יקנו. הם יחטפו).
וצריך לבדוק עוד משהו. אם מתווה העסקה לא השתנה באופן משמעותי (חמאס מתפארים שלא זזו מילימטר), בשביל מה חיכינו עוד שנתיים וחצי? אם נתניהו בסוף התקפל, לא עדיף היה להתקפל בהתחלה? לא חבל על כל כך הרבה זמן מחייו של איש צעיר? הרי נחצו אתמול כל הקווים האדומים.
שוחררו אסירים ערבים-ישראלים. שוחררו אסירים ממזרח ירושלים. שוחררו 300 רוצחים מתועבים, אסירי עולם. שוחררו מהנדסי טרור מדופלמים היישר לתוך יהודה ושומרון. אבו-מאזן חטף חבטת-ענק. חמאס יוכל להרים עכשיו ראש בגדה. חמאס יוכל להראות לציבור הפלסטיני שהדרך שלו, של הטרור, עדיפה.
כל צעיר פלסטיני יידע שאין בעיה, אפשר ללכת להרוג יהודים ובסוף להשתחרר בעסקה. וזה עוד לפני שהתחלנו לספור את הקורבנות שיפלו בעתיד בעקבות השחרורים הללו. מנסים למכור לנו עכשיו את ה"אביב הערבי" כזרז שהוכיח שזו ההזדמנות האחרונה. שטויות. מה הקשר. עובדה, למרות האביב הערבי, דווקא המצרים היו אלה שנתנו את הדחיפה האחרונה.
ערב חגיגי הוא הערב הזה, אפילו הסטורי, ערב חתימת העסקה שתחזיר הביתה חייל ישראלי חטוף אחרי חמש שנים. בואו לא נקלקל אותו יותר מדי. בואו נקווה שההסטוריה עצמה לא תקלקל אותו יותר מדי. יאללה, גלעד, שוב כבר הביתה. השמחה תהיה שלמה. על התוצאות, נחשוב בפעם אחרת.
אקו"ם