פרס לטרור
זו לא עסקה. זו כניעה. הרי היינו כבר בסרט הזה. הרי כבר היו עסקאות מהסוג הזה. הרי אנחנו יודעים בדיוק נמרץ מה התוצאות
העסקה הזאת היא ניצחון אדיר לחמאס. זו לא עסקה. זו כניעה. הרי היינו כבר בסרט הזה. הרי כבר היו עסקאות מהסוג הזה. הרי אנחנו יודעים בדיוק נמרץ מה התוצאות. חלק מתשתית הטרור תחזור בקרוב אל מחוזות הפשע. הדבר היחידי שיודעים המשוחררים לעשות הוא טרור.
זה מה שהיה בעבר, זה מה שעלול לקרות בעתיד. בעניינים הללו אין ודאות של מאה אחוז, אבל אפשר להעריך שהוודאות איננה זניחה. ביום שבו יתחדש העימות, או כאשר חמאס יחליט לחדש אותו, הוא יודע שהוא יכול לעשות לנו את המוות, תרתי משמע, עם תגבורת רצינית.
עסקת ג'יבריל הראשונה, בשנת 1983, הובילה לשחרור 4,765 מחבלים תמורת שישה חיילים. בעסקת ג'יבריל השנייה, שנת 1985, הוחזרו לישראל שלושה חיילים תמורת 1,150 מחבלים, ביניהם קוזו אוקמוטו ואחמד יאסין. בשנת 2003 שוחררו 400 מחבלים תמורת אזרח ישראלי אחד, אלחנן טננבוים, סוחר סמים שהסתבך בחובות ונחטף ללבנון.
בכל העסקאות ההן הסיפור חזר על עצמו. המשפחות לחצו, הציבור הצטרף, התקשורת הצטרפה הרבה יותר, והממשלה נשברה. תמיד חזרו על עצמם משפטי המפתח הקבועים: "ומה אם הוא היה הבן שלך?", "בכל מחיר", ו"יש צורך בהכרעה קשה". וזה עובד. זה תמיד עובד. הסחף סוחף את כולם. גם מי שהתנגד שלשום הופך עם הימים לתומך; למשל אהוד ברק.
בהופעה בפני תלמידים הוא אמר: "בכל הקשור לעסקאות שבויים - אנו נמצאים במדרון חלקלק, מג'יבריל ועד טננבוים, ואת המדרון הזה אין ברירה אלא לעצור". עם הזמן הוא הפך למוביל קמפיין הכניעה. הלחץ עובד. בעסקת ג'יבריל היה זה השר דאז, יצחק נבון, שהתנגד נמרצות.
והיה גם אחד, שכיהן כשגריר באו"ם ושיגר מכתב לראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, שבו הוא מפרט את נימוקיו נגד העסקה. השגריר דאז הוא ראש הממשלה היום, בנימין נתניהו. בהמשך הוא גם
המחבלים ששוחררו בעסקאות הקודמות גרמו לרציחתם של קרוב ל-200 ישראלים . איש אינו יודע מה יקרה הפעם. הרי ועדה בראשות השופט בדימוס שמגר הייתה אמורה לנסח כללים לעסקאות מהסוג הזה. לא יהיו יותר ויתורים, כך הודלף ממסקנות הוועדה. ובתנאי אחד: שהכללים יחולו רק על העסקה הבאה. חמאס קורא ומגחך. זה הרי בדיוק מה שיקרה בעסקה הבאה. יפקידו את השכל הישר ואת האינטרסים בהקפאה וייכנעו ללחץ שיבוא. הרי רק דבר אחד בטוח בעקבות העסקה הזאת: התיאבון לעוד חטיפות גדול. הכניעה הבאה היא רק עניין של זמן. והלוואי שנתבדה.
