ועכשיו הזמן לשאלות הקשות
המערכת הביטחונית הרימה ידיים בכל הקשור לאפשרות לשחרר את גלעד בכוח. ולכן, מה שקרה פה דורש הסבר. ובעיקר דורש הסבר מדוע, אם העסקה הזו טובה עכשיו, נמק שליט בשבי כל כך הרבה זמן
אבל אחרי שגלעד יחזור, אחרי שייגמרו חגיגות החזרה המשמחות, יישארו באוויר הרבה מאוד סימני שאלה, חשובים פחות מגורלו של החייל היחיד.
בשעת כתיבת הדברים, מה שאנחנו יודעים על רשימת המשוחררים הוא בעיקר שמועות והדלפות לא מבוססות. על פיהן, ועל פי מקורות ערביים, יהיו ברשימת המשוחררים כמה אנשים שלא רק ידיהם מגואלות בדם, אלא שגם נחשבו לסדין אדום עבור השב"כ, והחלטות הממשלה בעניין - בעיקר בשלהי ימי אולמרט, אבל גם בעמדה המתמשכת של בנימין נתניהו - הגדירו אותם ככאלה.
מידת הסכנה הנשקפת מהם, אם ישוחררו, במיוחד לעזה, נתונה בוויכוח בין אנשי הביטחון עצמם. אבל השאלה הבלתי נמנעת תהיה מה השתנה. אם ישראל יכולה לחיות עם שחרורם, איך לא נסגרה העסקה הזו כבר לפני שנים. נתניהו הצטרף במעשיו לאמירת ה"לא" של אולמרט; מה גורם לו להפוך את זה עכשיו ל"כן"?
הטיעון שלפיו המהומות בעולם הערבי מסכנות את גלעד במידה שעלולה להפוך אותו לרון ארד שני הוא, במקרה הטוב, טיעון צולע. חמאס מיטיב להסתיר את שליט ברצועת עזה (על פי כל מה שישראל הביטחונית אומרת שהיא יודעת) כבר חמש שנים.
המערכת הביטחונית עצמה הרימה ידיים, כפי שאמרה אתמול במפורש, בכל הקשור לאפשרות לשחרר אותו בכוח. ולכן, מה שקרה
אחר כך צריך לבוא בירור נוקב של הכישלון הביטחוני. ראש השב"כ יורם כהן המליץ לאשר את העסקה, בניגוד מוחלט לעמדת קודמו יובל דיסקין. לא ידוע שהייתה לכהן, כבכיר בשירות תחת דיסקין, עמדה אחרת.
אבל יותר משחשוב לברר למה הפך את עורו, חשוב להבין איך נכשלה המערכת הישראלית בהבאת מידע רלוונטי על מיקומו של שליט. איך נוהלו המאמצים להחזרתו בצד אחד, ציר המשא ומתן, שגם הוא נוהל תוך מרב השגיאות האפשריות. איך דיבר צה"ל גבוהה-גבוהה על אחריותו לשליט, אבל לא מינה לאורך שנים קצין שתפקידו לטפל בעניין.
ולסיום, צריך לבוא בירור חברתי-פנימי. אחרי שהתבררה לי הדרך המחדלית עד כדי אי-מוסריות שבה נוהל עניינו של שליט, עברתי לתמיכה בעסקה, כי למטבע האתוס יש שני צדדים ומדינה שמתנהלת כך איבדה את זכותה להשאיר חייל בשבי תחת טענה ערכית.
אבל הדרך שבה הפך שליט לקלישאה לאומית וחרדה לאומית, הטירוף שבו עניינו של חייל אחד הפך לדגל שהכל מנופפים בו לצורך ושלא לצורך, כל אלה חמורים בעיניי בהרבה מההשלכות הביטחוניות של שחרור אסירים.
אהוד ברק טען כל הזמן שצריך לחתום על העסקה ואחר כך לקבוע סולם חדש של ערכים. הלוואי וזה יקרה, אבל אתם הרי יודעים שלא. גם בעניין הזה נמשיך להתגלגל מהיסטריה להיסטריה, מניהול כושל להחלטה בלתי מוסברת. גלעד שליט יחזור הביתה, צריך באמת לשמוח. אבל "פרשת שליט", על היבטיה הרחבים יותר, אינה מעוררת בלב שום שמחה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם