הדוור: על השותף השקט במגעים לעסקה
ד"ר גרשון בסקין הבטיח לעשות הכל כדי להחזיר את גלעד שליט הביתה. הוא הגיע עד לראש הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג'עברי
בסקין התנצל. "לא עסקתי בשמות של אסירים. יש גורמים שאחראים לכל העסקה הזו. אני בורג קטן שהניע תהליך באמצע המשא ומתן", הוא אמר לבת שיחו. בסקין גם הבטיח להעביר את המסר לבנימין נתניהו. אחרי שהסתיימה השיחה הוא התפנה לספר כי במסע הלוויה של קרוב המשפחה שנרצח הוא נדר שיעשה כל מאמץ כדי שאיש לא ייחטף ולא יירצח עוד בידי חמאס. חצי שנה לאחר מכן נחטף גלעד שליט ליד מעבר כרם שלום. בסקין הבטיח לעצמו הפעם שלא ישקוט עד שגלעד יחזור למשפחתו חי ושלם.
הדרך של בסקין הייתה ארוכה וחובקת עולם. איש לא שמע את שמו מאז החטיפה של גלעד שליט ועד היום, וגם הסיפור הנפתל שהוא מביא נשמע קצת דמיוני, אבל 500 עמודי המסמכים שהוא מחזיק בידיו מעידים על כך שהוא היה שותף פעיל במשא ומתן לשחרור שליט, בעיקר בשלבים האחרונים, ותרם לפריצת הדרך שהתרחשה ביולי האחרון. בסקין ניהל כנראה ערוץ חשאי מול חמאס במקביל לערוץ הגרמני, שלא תמיד הייתה לו הצלחה. את עיקר המחמאות הוא מרעיף היום על ראש הממשלה נתניהו ובעיקר על שליחו המיוחד, דוד מידן.
"אני מעורב בסיפור מאז היום השלישי לחטיפה", מספר בסקין. "מי שעשה את העסקה בכישרון ואומץ ומגיע לו כל הקרדיט הוא ראש הממשלה נתניהו, ואני לא מהמחנה שלו. דוד מידן הוא המתווך הראשון שעבד עם ראש פתוח והסכים לחשוב קצת מחוץ לקופסה. הוא היה מוכן לעשות הכל, ואפילו להתייחס לנודניק בשם גרשון בסקין שלא הפסיק להפריע. לא נתתי לו מנוחה, עד שבסוף הוא הסכים לפגוש אותי.
"באחת השיחות הראשונות בינינו מידן אמר כי ראש הממשלה מתנגד באופן עקרוני לשחרור מחבלים, אבל אין לנו אפשרות אחרת, ועבר מספיק זמן כדי לשחרר את שליט. ראיתי בזה החלטה בוגרת של מנהיג. המדיניות של ישראל הייתה, עם זאת, שאין לה מגע ישיר עם חמאס. אני חשבתי שזו טעות. לא צריך מתווך גרמני ולא מצרי כדי להעביר מסרים ולחכות לתשובה שתגיע אחרי שבועיים. פתחתי ערוץ ישיר בין דוד מידן ובין אחמד ג'עברי, ראש המערך הביטחוני של חמאס. כך יכולנו לקבל תשובות ישירות של ג'עברי בזמן אמיתי, כמה פעמים ביום.
"כאשר הבנתי שהשב"כ הצליב מידע, בדק את המסרים שאני מביא, ואנשיו הבינו שהכל כאן אמיתי ויש כאן משהו שיכול לשרת את העסקה, הכל נראה אחרת. הדרך לעסקה נפרצה", מסכם בסקין בחיוך ומוחא כף.
אבל נתחיל מההתחלה. ד"ר בסקין, בן 55, נשוי ואב לשלושה ילדים, תושב ירושלים, עלה לארץ ב-1976 ומאז הוא עסוק רובו ככולו בעניין הישראלי-פלסטיני, מה שמסביר את מערכת הקשרים המרשימה שטווה באזור. בסקין היה חבר בארגון "ניצני שלום" והתגורר שנתיים בכפר קרע בצפון. בהמשך הקים גם את המכון לדו-קיום יהודי-ערבי במשרד החינוך. מאז 1988 הוא פעיל למען הפתרון של "שתי מדינות לשני עמים". באותה שנה הקים בסקין את מרכז ישראל-פלסטין למחקר ומידע "איפקרי" (IPCRI). היום הוא מנכ"ל משותף של המרכז יחד עם הפלסטיני חנא סניורא.
"ביום השלישי אחרי חטיפת שליט, בסוף יוני 2006", מספר בסקין, "טלפן אליי מרצה מהאוניברסיטה האיסלאמית בעזה, פרופסור לכלכלה, איש חמאס, שפגשתי כמה ימים קודם לכן בכנס בקהיר. הפגישה בקהיר הייתה מרתקת. הוא מעולם לא דיבר עם ישראלי. זה הזכיר לי שיחות עם אנשי אש"ף שניהלתי לפני 30 שנה. שיחת הטלפון הגיעה באמצע מבצע גשמי קיץ, כאשר צה"ל תקף בעזה
"שאלתי אותו, 'מה אתה מציע?', והוא אמר 'בואו נעשה ערוץ תקשורת. אבא של החייל ידבר עם ראש הממשלה שלנו, איסמעיל הנייה'. אמרתי לו 'מצוין, תדבר אתה עם הנייה ואני אצור קשר עם נועם שליט'. אחרי חצי שעה התקשר אליי ד"ר מוחמד מדחון, מנכ"ל לשכת הנייה, ואמר שעוד מעט יתקשר מישהו שיחזיק קשר קבוע בין הנייה וביני.
"טלפן ד"ר ראזי חאמד, סגן שר החוץ, שהיה גם דובר הממשלה וגם היועץ המדיני של הנייה. הוא אמר לי שאם נועם שליט מוכן לדבר, נפתח ערוץ. פניתי לנועם שליט וקישרתי אותו באותו היום עם חאמד. התחלנו לנהל משא ומתן. אמרתי לחאמד'תביאו סימן חיים של גלעד'. הוא חזר אליי והציע עסקת חבילה: הפסקת אש, פתיחת המעברים ושחרור אסירים תמורת שליט. לא דיברנו על מספרים. מצאתי דרך להעביר את ההצעה לאולמרט, שהיה ראש הממשלה".
איזו דרך?
"התקשרתי לבתו, דנה אולמרט, שאותה אני מכיר היטב מפעילותה בתנועות שלום. היא אמרה לי ש'זה לא יעזור', וביקשתי שתנסה. אולמרט חזר אליי דרכה ואמר כי השב"כ יודע שגלעד בחיים והוא לא מנהל משא ומתן עם מחבלים. הבנתי שהוא רוצה שאמשיך את השיח עם חמאס. התחילו טלפונים ואי-מיילים. חמאס הסכים להעביר קלטת של גלעד, ודרש בתמורה שחרור של 350 אסירות וקטינים פלסטינים. אולמרט דחה את ההצעה".
מה עשית?
"נסעתי לרמאללה. נפגשתי עם העוזר של אבו מאזן. דיברתי עם עובד יחזקאל, שהיה מזכיר הממשלה, ועם יורם טורבוביץ', ראש המטה של אולמרט. על הקו השני היה ראזי חאמד. הפלסטינים הסכימו אז להעביר מידע על שליט תמורת אוטובוס אחד של נשים וקטינים. אולמרט סירב".
בסקין לא התייאש, לדבריו. באוגוסט 2006 נסע לעזה ופגש שם את ד"ר חאמד. "שברנו את הראש, מה עוד אפשר לעשות. בינתיים היינו בתוך מלחמת לבנון השנייה והעניינים רק הסתבכו. אמרתי לו 'תביא לי מכתב בכתב ידו של גלעד'. הוא אמר לי 'חכה בעזה'. חיכיתי עד הערב ולא קיבלתי כלום. נסעתי הביתה. למחרת הם שוב הבטיחו להעביר מכתב, שלא הגיע. התקשרתי לחאמד. התברר שחאלד משעל עצר את המכתב, שאמור היה להגיע אל מוחמד אברהים בקונסוליה המצרית בעזה.
"היינו לפני הרמדאן. הצעתי לנועם שליט לשלוח מכתב למשעל עצמו. הוא ישב עם חבר ערבי, כתב מכתב יפה מאוד, עם ציטוטים מן הקוראן. ב-9 בספטמבר 2006 העברתי את המכתב למשעל באי-מייל. אחרי כמה זמן חאמד מתקשר ואומר לי שיש מכתב של גלעד בדרך למצרים. למחרת המכתב עבר לישראל".
בסקין הרגיש התרוממות רוח כאשר המכתב הגיע לאביבה ונועם שליט, אבל לדבריו היה מי שדאג לקבור את הפעילות שלו עמוק בקרקע. "עופר דקל, השליח שמינה אולמרט, בישר לי 'מרגע זה אתה בחוץ'. הוא טען שאין לי שום קשר למכתב שהגיע". דקל עצמו מסרב להתייחס לנושא בסקין, אבל גורמים שונים שהיו מעורבים במשא ומתן מספרים כי דקל גלגל את בסקין מכל המדרגות אחרי פגישה אחת שקיימו, מתארים את בסקין כאדם שמספר סיפורים הזויים וטוענים כי המעורבות שלו בשחרור שליט הייתה מינורית בלבד.
אבל בסקין בשלו. "פניתי שוב לחאלד משעל", הוא מספר. "שלחתי מכתב. ביקשתי שיהיו מציאותיים ויגמרו את הסבל של הפלסטינים. כתבתי לו 'איך אתם קוראים לעצמכם מנהיגים אם אלפיים פלסטינים נהרגו בגלל חייל אחד?'. גם נועם שליט ניסה לפתוח את הערוץ הישיר הזה".
תורג'מן מאשר כי "בסקין יצר קשר עם דנה אולמרט, וראש הממשלה ביקש ממני לבדוק. הסברתי לבסקין שאנחנו לא מנהלים משא ומתן ישיר עם החמאס, ודקל ינהל הכל דרך המצרים. אני לא זוכר שהוא בא ללשכה, אולי פגשתי אותו במקרה במקום אחר".
אבל העבודה, לפי בסקין, נמשכה באפיקים אחרים. "היה לי גם קשר עם איש המודיעין המצרי נאדר אל עסר, מי שעשה בסוף את העסקה. הוא היה בשגרירות המצרית תקופה ארוכה. ישבנו אז במלון במזרח ירושלים. אל עסר אמר לי 'אל תקשיב לדקל, תמשיך בדרכך העצמאית'. המשכתי עם כל המתווכים, בכל הדרכים, אבל שום דבר לא עזר".
בינתיים המתווכים הישראלים התחלפו. חגי הדס החליף את דקל במארס 2009 וגם הוא הרחיק את בסקין מהסביבה. בסקין השיג את הדס בדרך מקורית. "הדס פתח עמוד בפייסבוק אחרי שיצא מן המוסד והפך איש עסקים. ראיתי איפה הוא גר וטלפנתי אליו הביתה. הצגתי את עצמי, הוא לא הכיר את השם. דיברתי איתו על הערוץ העצמאי עם ד"ר חאמד. אמרתי לו שינצל את הקשרים שלי. הכל היה דרך אס.אם.אסים. הוא אמר 'לא צריך, יש ערוץ גרמני ואנחנו מתקדמים דרכם'.
"ניסיתי ליצור קשר עם המתווך הגרמני, גרהארד קונרד, אבל הדס אמר לי להפסיק. ביקשתי להיפגש איתו. שלחתי לו עוד אס.אם.אסים. הוא אמר לי 'אתה גורם מפריע'. אני יודע, אני גורם מפריע. ראיתי שאין תוצאה וידעתי דבר אחד: יש מישהו בחמאס שאיתו יש לי יחסי אמון, והוא אמר לי שהוא יכול לעזור. אמרו לי, עזוב, הוא היוסי ביילין של חמאס. הוא לא יכול לעזור. הם טעו".
בארץ יש ויכוח, אומרים שאפשר היה לסגור את העסקה בהתחלה ולשלם מחיר נמוך בהרבה.
"כאשר מינו את דקל, אחרי שגלעד שליט נפל בשבי, קיבלתי פקס מחמאס. הם דיברו על 1,500 אסירים , הפסקת אש ופתיחת מעברים. לא היה מחיר אחר, נוח יותר. הבעיה עם אחמד ג'עברי שהוא כל הזמן הופיע עם רשימות אחרות. הניתוח שלנו היה שהוא עצמו לא רוצה להגיע להסכם".
באוקטובר 2009 הצליח המתווך הדס להביא לארץ את קלטת הווידאו המפורסמת שבה צולם שליט, בתמורה לשחרור של 21 אסירות פלסטיניות. המתווך קונרד הביא את דרישות חמאס לעסקה, אבל שביעיית השרים דחתה אותן. בסקין טוען כי המתווך הגרמני לא הצליח בתפקידו ובסגנונו. "הם הגישו לחמאס מסמך של 150 עמודים עם פרטים והתחייבויות משפטיות. חמאס לא הצליח להתמודד עם זה".
הזמן חלף ועסקת שליט לא התקדמה. בפברואר השנה כתב בסקין בבלוג שלו: "זה הרגע הגעתי הביתה מעצרת 1,700 הימים של גלעד שליט. זעם, זה מה שאני מרגיש, זעם וכאב. כאב על החלום שהולך ומתרחק. חוסר מעש וחוסר החלטה. אין כיוון. אנחנו מנהלים מדיניות של אין מדיניות".
אבל הנודניק לא ויתר. במאי 2011 מינה ראש הממשלה נתניהו את דוד מידן לתפקיד המתווך אחרי פרישת הדס. "ביקשתי משני אנשי מוסד לשעבר שיקשרו אותי איתו. הם השיגו לי את הטלפון והתקשרתי אליו. הוא אמר שהוא עדין במוסד וביקש שאתקשר שוב. חיכיתי בסבלנות. התקשרתי אחרי שלושה שבועות והצעתי לו את הערוץ הישיר. כאן חלה התפתחות עם ד"ר חאמד. הוא הפך לממונה על המעברים בעזה, וכך יצר קשר הדוק עם הרמטכ"ל ג'עברי. הוא קרא לו 'החבר שלי, מיסטר ג'יי'.
"הצגתי למידן את הקשר הזה. בהתחלה ביקשתי ממנו שאסע לעזה לפגוש את חאמד. הוא אמר לי לפנות לשב"כ. שלחתי מכתב לראש השב"כ יורם כהן, אבל מידן חזר אליי ואמר שהוא לא מאשר לי את הנסיעה. מידן הציע שאמשיך בקשר הטלפוני עם עזה. חאמד העביר לי מסמך ראשון שבו הם מבקשים לשנות את המסמך הגרמני. בשב"כ הצליבו מידע והבינו שיש פה קשר אמיתי. מידן הבין שהקשר הזה עדיף על מסעות הדילוגים שנמשכו לאינסוף. פתאום יש פנייה, תוך שעה יש תשובה והיא של ג'עברי.
"ביוני 2011 חאלד שלח לי את מסמך שמונה הנקודות. בסעיף השמיני הייתה דרישה לשחרר רבי מרצחים, ביניהם עבדאללה ברגותי וחסן סלאמה. תרגמנו את המסמך וטלפנתי למידן. הוא אמר לי 'תגיד לו שאני מסרב אפילו לראות את המסמך'. חזרתי לחאמד, הייתה לי שיחה נוקבת איתו שנמשכה שעות. אמרתי לו שנתניהו מוכן להגיע להסדר, אבל יש גבולות. שלא יגזימו, שלא יעלו את השמות הללו שוב, אחרת אין עסקה.
"מידן ביקש שאבדוק אם חאלד יכול לבוא לארץ בחשאי, ואז אני והוא נשב ביחד, מידן יהיה בחדר השני וג'עברי על הקו בבית חנון. ג'עברי פסל את זה. הוא רצה את התיווך המצרי. ניסינו שהמצרי יבוא לאשקלון, אבל ג'עברי רצה להגיע לקהיר. אתם צריכים להבין: חלק מהעסקה היה שחמאס מעביר את מרכז הכובד שלו לקהיר. אחרי שאסד הרג פלסטינים סונים במחנות הפליטים, אין להם מה לחפש יותר בדמשק. גם לא באיראן. הם רוצים היום להציג פנים מתונות יותר.
"אחרי מסמך שמונה הנקודות מידן שאל אותי אם אני יכול להוציא מג'עברי הצעה לעסקה סופית. ב-14 ביולי קיבלתי את המסמך המפורסם תחת הכותרת 'הצעה לסגירת העסקה הסופית'. מידן ביקש לקבל את ההצעה על נייר רשמי של חמאס, חתום על ידי ג'עברי. הם רצו מסמך רשמי מקביל. קיבלתי ממידן ושלחתי להם.
"הכדור עבר למצרים. כאן אנחנו חוזרים לגנרל נאדר אל עסר, שעבד בשגרירות בתל אביב והוא אוהב את ישראל ומכיר את הראש הישראלי היטב. יש לו גישה חיובית. לפני שלושה שבועות פגשתי אותו בקהיר בדיוק ביום שבו תקפו את השגרירות הישראלית במצרים, והוא אמר לי 'אני בכלל לא מבין מה אתם רוצים מהגרמנים והנורבגים. אנחנו היינו מצליחים להחזיר תוך חצי שנה את גלעד', והוא עשה את זה.
"כאן שוב התעוררה בעיה ידועה. ג'עברי התנער מהמסמך והגיע לקהיר עם רשימה של 153 שמות חדשים. הוא שיגע אותנו. דיברתי עם המצרים ואמרתי להם שיפסיקו עם זה. אמרתי להם שיכפו עליו הסכם. זה מה שהיה, אבל ברגעים הדרמטיים שהיו בקהיר אני כבר לא הייתי שותף".
בסקין לוקח נשימה ארוכה. שטף הדיבור שלו מרשים, ונראה שהרגע ההיסטורי שבו היה שותף, לדבריו, מעורר בו התלהבות בלתי נשלטת. לאנשים סקפטיים כמוני הוא מציג שק של מסמכים, לרבות מכתבים רשמיים שאסורים בפרסום, תכתובות אי-מייל ארוכות עם כל האנשים מעבר לגבול שעמם ניהל את המגעים, וגם קטעי עיתונות שמבססים את הניירות שהציג. מצד שני, בסקין לא שונא פרסום ותמיד עולה החשד כי מדובר בזבוב שמתהדר בעגלה הכבדה שמשכו השוורים.
בלשכת ראש הממשלה סירבו להתייחס לנושא בסקין. גורמים בכירים ביותר במשא ומתן לשחרור גלעד שליט אמרו: "בסקין היה רלוונטי בעיקר בתקופת דוד מידן. הוא היה ממושמע, צייתן, מידן שיתף אותו והסתייע בו בניגוד למתווכים אחרים".
אני שואל אותו איזה עתיד הוא צופה עכשיו לאזור, אחרי האירועים שהיו באו"ם ובעקבות עסקת שליט. בעניין הזה בסקין אינו אופטימי. "אין רצון פוליטי אמיתי אצלנו לממש את פתרון שתי המדינות", הוא אומר. "האמריקאים חלשים, נתניהו לא רוצה. הפחד הגדול שלי הוא שהמנהיגות הפלסטינית המתונה תאבד את הלגיטימציה שלה ותיעלם, ובבחירות יעלו הקיצוניים. בין הצדדים תפרוץ עוד מלחמה, עד שיכפו עלינו הסדר".
מה יקרה עכשיו בינינו ובין חמאס?
"אתמול דיברתי עם ראזי חאמד, וגם הבוקר. הוא אמר לי 'אינשאללה, עכשיו נעבוד על שלום אמת', אבל אל תשכח שהוא יוסי ביילין של חמאס".
כלומר?
"הוא לא מייצג. חמאס ארגון קיצוני, לא רוצה להכיר בישראל ולא רוצה שלום, אבל יש שם תחרות גדולה בין זרמים, ואת התוצאות נראה בבחירות למועצת השורא בחודש הבא. אני מקווה שדווקא אנשים כמו חאמד יהיו פורצי הדרך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם