אושר גדול. דאגה גדולה
האם יש לנו הרשות המוסרית להפקיר את גלעד? כל מי שנפש יהודי פועמת בו יודע מהי התשובה, על אף המחיר הכבד
עצרתי. ביקשתי לחזק את ידם ולתמוך. המפגש היה טעון. קשה. כואב. אביבה הטיחה דברים מצמררים, יערה וינקלר אמרה דברים קשים עוד יותר. עמדתי לידם דקות ארוכות והבנתי את זעקת לבם המפולח. אין הורה שלא יכול שלא להבין זאת: "אנחנו עושים הכל", אמרתי להם בידיעה מוחלטת שהנושא לא יורד אף לא ליום אחד משולחנו של ראש הממשלה.
שאלת שחרורו של גלעד שליט אינה עומדת לוויכוח. חייל צה"ל שנשלח למשימה לאומית בגבול עזה בקיץ 2006, נחטף משטח ישראל והוחזק בתנאים לא אנושיים, ללא אור יום, ללא ביקורים או סימני חיים מקרוביו, כמעט חמש שנים וחצי. בלתי נתפס.
אין איש שיכול לנבא מה יוליד יום במזרח התיכון
שאלת המחיר היא שעומדת לוויכוח. והוא כבד. המחבלים המנוולים ביותר, צמאי הדם ביותר מראות האוטובוסים העושים דרכם מבתי הסוהר השונים לקציעות רגע לפני שחרורם קשים לעיכול, מקוממים.
הם צורבים בלבותיהם של כל אזרחי ישראל, ובאופן חד יותר ופוגע יותר בלבותיהן של משפחות נפגעי הטרור. כולם מונחים על כף המאזניים מול חייל אחד של צבא ההגנה לישראל. האם יש לנו הרשות המוסרית להפקיר אותו? כל מי שנפש יהודי פועמת בו יודע מיד מהי התשובה.
אין איש שיכול לנבא מה יוליד יום במזרח התיכון. האם או מתי יחזרו המנוולים הללו לשגרת הטרור הפעם, בשונה
מעסקת ג'יבריל, מיעוט המשוחררים חוזר ליו"ש. אז, ב-1985, חזרו כולם לרצועת עזה וליו"ש שבשליטת ישראל ותכננו את האינתיפאדה הראשונה.
כעת, יממה לפני שגלעד עושה את דרכו למשפחתו, לביתו ולמדינתו מוטלת משימה עצומה על כתפיהם של קברניטי הביטחון הפוליטיים והמקצועיים: כיצד להבטיח שלא ייפגעו עוד אזרחים, שלא ייפגעו עוד ילדים ושלא ייחטפו עוד חיילים על ידי המחבלים המשוחררים.
כעת, המשימה הזו שהינה קשה בדרך כלל - קשה אף שבעתיים. דבר אחד בוודאי אפשר להבטיח: ביטחונו של מי שינסה לפגוע בשגרת חייהם של אזרחי ישראל אינו מובטח.
כותב המאמר הינו חבר כנסת, סגן יו"ר הכנסת ויו"ר צוות התגובות של הליכוד
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם