איך קוראים לו? הרופא ששינה את חייו של אביב לביא
אלרגיה של הילד וביקור אצל רופא ששמו פרח מן הזיכרון הולידו אצל אביב לביא שינוי בצורת החשיבה, במשק הבית ובקריירה
הכול התחיל שנה לפני כן, בטלפון מודאג מהגן. הגננת נשמעה חמורת סבר, ביקשה שנבוא. מצאנו את הבן הבכור שלנו, אז בערך בן שלוש וחצי, כשמחצית גופו אדומה ונפוחה.
האבחנה: התקף אלרגיה קשה. עברו עלינו כמה ימים מלחיצים, שבהם הילד הואבס בסטרואידים עד שהנפיחות ירדה והפעוט חזר לקדמותו. עכשיו נותר רק לברר את העניין השולי: מה לעזאזל גרם לגוף שלו להגיב בפראות כזו?
לא היה לנו אפילו קצה של רעיון, ומהר מאוד גילינו שגם לאנשי מערכת הבריאות על זרועותיה השונות אין שמץ מושג. היינו משאירים את הפרשייה הזו מאחורינו, אלמלא האיתותים המדאיגים שהמשיכו לצוץ על עורו של הילד: בחודשים הבאים הוא היה מלא בעקצוצים, פצעונים וגירודים, שגרמו לנו לנדוד בין שלל בדיקות ואנשי מקצוע בחיפוש אחר דיאגנוזה.
הרציניים שבהם הודו שאין להם תשובה, ואחרים הפריחו השערות שבמקום מתוקן היו צריכות להביא להרחקתם מטיפול באנשים. הגדיל לעשות מומחה אחד לענייני עור שטען בתוקף שמדובר בעקיצות יתוש, ושבמקום לגזול את זמנו מוטב שנמרח את הילד בקוקטייל של כימיקלים רעילים.
ואז, איכשהו, התגלגלנו אל הפרופסור מרמת אביב. לא הומאופטי, לא אלטרנטיבי, הכי מיינסטרים שיש. הוא הסתכל על הידיים המעוקצצות של הילד ועל תוצאות הבדיקות, ואמר בכנות שבתחום האלרגיות רב הנסתר על הגלוי, ובכל זאת יש לו עצה בשבילנו. תשתדלו לתת לו, אמר, אוכל אורגני. ביתי, טרי, לא מעובד, בלי נקניקיות קפואות מחבילה, בלי חטיפים צבעוניים, עם דגש על שמירת מרחק מצהוב ואדום.
להערכתי, אמר, הילד רגיש לתוספים כימיים מלאכותיים במזון. עם התובנה הזו, שעד לאותו רגע שום רופא או מומחה מהרבים שבדקו את הילד לא חלק אתנו, הוא שיגר אותנו הביתה, לארגן את משק הבית שלנו מחדש. התרשמתי מאוד מהתובנות שלו, רק שלא היה לי מושג ירוק מה זה אוכל אורגני.
את מלאכת המחקר והיישום אשתי לקחה על עצמה. היא ניסתה ללמוד מה זה אוכל אורגני, למה זה טוב, מה רע בצהוב ואדום, למה על אריזות של נקניקיות רשומים עשרות רכיבים שלא קשורים לבשר, ולמה הפרופסור חושב שהילד שלנו הוא קורבן של תעשיית מזון הזבל המודרנית. היא קפצה ראש, אבל גילתה מהר מאוד שבשלולית הזו, לפחות בישראל,
כעבור כמה שבועות היא התקשרה אליי באמצע יום עבודה לחוץ, ובפיה הודעה נחרצת: תשכח מהדברים המיותרים שאתה עושה עכשיו, אמרה (ערכתי אז תכנית אקטואליה בטלוויזיה), אנחנו הולכים לכתוב ביחד ספר על אוכל אורגני בישראל. שאלתי למה היא שוב לקחה את הכדור בצבע הלא נכון ומי בכלל צריך ספר כזה.
היא התעלמה מההומור הדק שלי והסבירה שהספר מיועד לכל מי שמנסה להשיג את המידע שהיא מחפשת לשווא בשבועות האחרונים: מה זה בעצם אורגני, האם זה באמת חשוב, איפה משיגים, למה זה יותר יקר, איך אפשר לדעת שלא עובדים עלינו. כשהפנמתי שהיא רצינית, ושהקריירה העיתונאית שלי נמצאת בסכנת הפקעה, השבתי שאין סיבה לעבוד קשה - הרי בטח כבר יש כמה כאלה על המדף, ואפילו הבטחתי שבדרך הביתה ארכוש מדגם מייצג.
רק שתכניות הרכש שלי קצת השתבשו. במהלך אחר הצהריים דילגתי בין כל חנויות הספרים הגדולות בתל אביב, סרקתי את כל המדפים של ספרי התזונה, הדיאטה, הבישול, הבריאות ואף הרחקתי עד אלה של הניו אייג' - ונאדה; אפילו לא אות עברית אחת על אוכל אורגני.
בכל חנות חזר על עצמו הטקס שבו ניגשתי לעובדת הבכירה, זו שנראית כמו הספרנית מהתיכון ומכירה את כל הכותרים שיצאו לאור מאז "מלחמה ושלום", ושאלתי אם יש ספר על אוכל אורגני בישראל. וכולן, בדייקנות מדהימה, הרימו את המשקפיים, הביטו בי וחזרו על אותו משפט: "ספר על אורגני בישראל? אין דבר כזה, אבל באמת הגיע הזמן שיהיה".
לו היה לי זנב הייתי חוזר הביתה כשהוא מקופל היטב בין הרגליים. התבוסה שלי סימנה את תחילתו של פרק חדש בחיינו: התחקיר האורגני הגדול יצא לדרך. ב-12 החודשים הבאים סרקנו את הארץ מקצה לקצה, מגבול סוריה עד גבול מצרים, פגשנו חקלאים ומדענים, קראנו ספרים ומחקרים, למדנו ש"צבעי מאכל" הוא שם מכובס לצבעים שמכניסים לתוך האוכל, ושמוצר מזון - ובעצם כל מוצר אחר - מקפל בתוכו סיפור שלם, מתנאי ההעסקה של העובדים דרך אין-ספור מניפולציות ותהליכים שהוא עובר בדרכו הארוכה אל הצלחת.
זו הייתה שנה שפתחה לנו דלת לעולם מושגים חדש, ירוק ומרתק, וככל שהיא התקדמה הבנו שסיפורו של המזון הוא רק מקטע אחד בתוך מכלול שלם של התבוננות אחרת, ביקורתית, על הסדר החברתי, הכלכלי והסביבתי. השנה הזו הולידה ספר, ומה שיותר חשוב - היא התניעה אצלנו שינוי כיוון כללי: בצורת החשיבה, במשק הבית, בקריירה. שינוי שתחילתו במפגש עם רופא אחד עם אבחנה מדויקת עד כאב (הילד הגיב מצוין למהפך בתפריט הביתי), שבעוונותיי אני אפילו לא זוכר איך קוראים לו.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם