זה לא שליט
כשם שהשלום אינו הסיבה להסכמי אוסלו אלא רק התירוץ, כך גם גלעד שליט אינו הסיבה לשחרור המחבלים, אלא רק ההזדמנות לעשות זאת
מובן שהדתיים הלאומיים חשים את אותה סולידריות שחש כל ישראלי כלפי השבויים והנעדרים. הלוואי שכל החברה הישראלית הייתה זוכרת את ג'ונתן פולארד כפי שהסרוגים זוכרים אותו.
הסיבה להתנגדות הדתיים הלאומיים היא שאת הלגיטימיות לקיום הלאומי שלנו בארץ הזו הם שואבים מן האמונה. הסרוגים פשוט מאמינים שזו ארצנו. התודעה ששאבה את הלגיטימיות לישיבתנו כאן, מהרצל לבדו, התודעה הזו נמוגה בשנות השבעים. התת מודע הישראלי חש כיום נחיתות מוסרית מול 'מלח הארץ' הערבי. הם בעלי הבית האמיתיים – אנחנו אורחים לא קרואים שנחתו באוריינט והתיישבו להם בסלון.
זה בא לידי ביטוי בכל פסיקות הבג"ץ. זה בא לידי ביטוי באופן שבו צה"ל מאבטח את זכותה המקודשת של חמולת רוצחי משפ' פוגל, לקטוף זיתים מתחת לחלון היתומים, זה בא לידי ביטוי בסלחנות לעברות הבניה הערביות ומנגד בנחישות שבה מחריבים בתים יהודיים. תודעת האורחים בארץ פשטה בכל זרם הדם הישראלי- במשפט, באקדמיה,בתקשורת, בספרות, בצבא, בכל - חוץ מהסרוגים.
עבור הערבים – גם תל אביב היא אדמה מוסלמית, אבל תחושת הנחיתות המוסרית לקיומנו הלאומי כאן, מנסה לבוא על תיקונה באמצעות חלוקת הארץ והקמת מדינה נוספת בלבה.
התקווה היא שכאשר נצא מה"שטחים" שכבשנו ב-67' יוותר בעל הבית על מה שגזלנו ממנו 19 שנים קודם לכן – ב 'נכבה' שהבאנו עליו ב 48. כך נוכל להדחיק את הכתם המוסרי שבישיבתנו בארצו שבתוך הקו הירוק ולשוב אל הלגיטימיות הציונית הטבעית שחשנו לישיבתנו כאן – קודם מלחמת ששת הימים.
ומה הקשר לשליט?
טוב זה בעצם מרוד
הם אכזריים מאוד – זה נכון, אך לא טרוריסטים. הם מן פראים אציליים כאלה שאינם כפופים למוסריות המערבית שלנו. מרגע שהכרנו באוסלו בצדקת המאבק ה"פלסטיני", המשך החזקת לוחמי החופש שלו חושף את עובדת היותנו כובשים - בשיח' מוניס – כלומר בתל אביב.
כשם שהשלום אינו הסיבה לאוסלו אלא רק התירוץ, גם שליט הוא לא הסיבה לשחרור המחבלים, אלא רק ההזדמנות לעשות זאת. מובן שכולם רוצים שלום וכולם רוצים את שליט. אבל כשאוסלו מביא רק נהרות של דם ובכל זאת ממשיכים אותו, וכשהמשמעות הסטטיסטית הוודאית של עסקת שליט היא מאות הרוגים ישראליים (במקרה הטוב) ועידוד חטיפות נוספות – אתה חייב להגיע למסקנה שהעניין כאן הוא לא השלום ולא שליט.
הרי אפילו נועם שליט עצמו, לא היה מוכן לשחוט את היהודי הראשון שיעבור ברחוב בתמורה לשחרור בנו. מדובר כאן במשהו אחר, בצורך הישראלי למסור את השטחים ולשחרר את המחבלים כדי להצדיק את ישיבתנו בתל אביב.
למי שקשה לו לעכל את הדברים אני מציע לשים לב, למדיניות החדשה כלפי פיגועי רצח. ישראל מנסה כיום לשחרר את הרוצחים עוד קודם שייתפסו.
לפני חודש וחצי החליטו כוחות הביטחון להתעלם מהממצאים בשטח והודיעו שאשר פלמר ובנו התינוק – הי"ד, נהרגו ב"תאונה". כלומר שחררו את המחבלים עוד לפני שנתפסו. מאוחר יותר נאלצה המדינה להודות בעובדות ואף תפסה את הרוצחים. גם רוצחיו של משה טלבי הי"ד – שרצחוהו בכניסה ליישוב רבבה - שוחררו עוד קודם שנתפסו.
טלבי הוכרז בתחילה כ "מתאבד". כל כך חשוב היה למדינת ישראל לשחרר את רוצחיו עוד קודם שייתפסו, עד שלרצח גופו, צירפו כוחות הביטחון גם את רצח כבודו וכבוד משפחתו.
צר לי לקלקל את השמחה, אבל שליט אינו הסיבה לשחרור – שליט הוא רק התירוץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם