הפרצוף של המדינה
השידור המחזורי של פניו המדממות של קדאפי במהדורות החדשות, רגע לפני שחוסל, הוא עדות לצביעות ולקתרזיס של נקמת דם קדמונית
אין לכוון אצבע מאשימה רק כלפי כלי התקשורת בישראל. התמונות הרי שודרו )כמעט ( בכל תחנות הטלוויזיה בעולם, מרביתן לא מצונזרות, ולרוב בשעות שילדים מצויים בקרבת המסך. אבל אם בתחנות הטלוויזיה הערביות שידור תמונות גרפיות הוא עניין שבשגרה, הרי בכל הנוגע לאמות המידה הנוהגות בכלי שידור מערביים, ובכלל זה ישראל, האצבע אינה תמיד כה קלה על ההדק. אחרי הכל, חומר רב שמגיע לידי עורכי המהדורות נחסך מהצופים - בדומה לתמונות רבות שמצויות בידי עורכי החדשות במערכות העיתונים ואשר נגנזות לבסוף - משיקולים של טעם טוב, כבוד האדם ושמירה על שלומם הנפשי של הצופים.
אבל נדמה שבמקרה של מועמר קדאפי, שנרצח על ידי בני עמו, היה בעניין היבט שכולל בתוכו גם את קתרזיס הנקמה וגם את הפומביות של אקט הניצחון; בדומה מאוד למנהג מימי קדם, שבו היה עורף מנהיג המנצחים את ראש יריבו ותולה אותו על שער העיר או דוהר איתו ברחבי הממלכה כדי להראות לבני עמו את ההוכחה המוחצת ביותר לניצחון.
טקסים ברבריים אלה לא חלפו מן העולם, כי אם עברו עידון והתאמה לשפה בת זמננו. טקס בדיקת השיניים של סדאם חוסיין, כמו גם פרסום תמונת גופתו של אוסמה בן לאדן, נועדו לאשרר את לכידת האויב - הן אצל תומכיו והן במחנה המנצחים - ולהזים תיאוריות קונספירציה, אבל בעיקר לייצר אפקט של ריגוש וסיפוק שטבוע באדם משחר
היותו אדם - הגופה כסמל לניצחון, וביזויה כסמל להשפלת היריב ובני עמו; כמו גם ענישה רטרואקטיבית על המחיר שגבה המאבק עם היריב.
אבל גם אם למנהגים אלה שורשים בתרבותנו, אין להם כל הנמקה במבחן ההחלטה שנדרש לקבל עורך חדשות, בעיקר בטלוויזיה, בזמן אמת. אחת הטענות השכיחות נגד הטלוויזיה היא כי זו מייצרת פולחן אלימות וגורמת לחלחולם של מסרים גסים ובעייתיים לנפש הצופה - אם כלפי נשים, אם בהיבט של השימוש בילדים, אבל בעיקר בחיבתה הידועה לאלימות.
האם הטלוויזיה מייצרת חברה אלימה יותר רק משום שהיא עושה שימוש באלימות כמנוף ליצירת רייטינג? בכל הנוגע לסדרות דרמה וריאליטי, הוויכוח עדיין ניטש. המחוקק הישראלי הציב את הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו כדי להגן על הציבור מפני חשיפה לתכנים בעייתיים, מתוך דאגה לשלומו.
העובדה שהרשות השנייה לא התערבה נחרצות ואסרה על שידור תמונות הלינץ' בקדאפי מלמדת לא על אוזלת ידו של הגוף הזה, כי אם על הצביעות הגדולה שבה נוהגים הכל בתכנים המשודרים בטלוויזיה.
רוצה לומר: התכנים האלימים, המסוכנים ומשחיתי הנפש ביותר משודרים ערב-ערב בטלוויזיה בשעת צפיית השיא תחת מעטפת של "חדשות".
מרגע ששידור תמונות גופתו של קדאפי נתפס כלגיטימי בשיח הציבורי וכראוי לשידור, אין כל תוקף לדיון בעניין הסכנות שטמונות בתכנים אלימים אחרים שמשודרים בסדרות טלוויזיה או בסרטי קולנוע. הגורם המסוכן והמשחית ביותר את התודעה הציבורית הוא החדשות. והמקרה המזעזע של שידור התמונות מהשבוע שעבר הוא רק תזכורת מקפיאת דם ומעציבה לעניין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם