אכן, תמונות קשות
התרעומת על פרסום תמונות הלינץ' בקדאפי, אינה על הסבל שנגרם לו. מקורה בעובדה שדמו ניתז על מצלמות הסלולר, ובכך הכתים את האידיאה שהוצמדה בשנים האחרונות למושג אנושיות
למחרת, לאחר פרסום הסרטונים שתיעדו את רגעיו האחרונים של קדאפי בידי המורדים, קרא הממשל האמריקאי לממשלה הלובית הזמנית לפתוח בחקירה, ולספק פרטים מדויקים בנוגע להתרחשויות. ספק רב אם כששמעה את החדשות על לכידתו ומותו של קדאפי, הניחה קלינטון כי הורדם למוות בעדינות באמצעות שיקוי מערפל חושים, לאחר שהמורדים נשקו על מצחו נשיקת לילה טוב.
אך הרי לא סבלו של בן אנוש באשר הוא - גם אם מדובר ברודן נקלה - הוא שהצית באמת את הוויכוח. אם נהיה כנים עם עצמנו, לאיש אין ספק שאילו היה קדאפי זוכה להליך משפטי מסודר, בסופו הוא היה מוצא להורג בין כה וכה, אולם רק לאחר שההליך הממושך היה גורם לו לחוות סבל רב בהרבה מזה שחווה בדקות הספורות שבין תפיסתו לחיסולו.
מבחינה מהותית, הלינץ' המיידי עשה עמו חסד גדול, וזאת עוד לפני שלקחנו בחשבון את העובדה שמדובר ברוצח המונים, ששום מוות – אלים ככל שיהיה – לא יעשה עימו צדק בגין אינספור העוולת שגרם.
אבל כל ה-Common Sense הזה נזנח לטובת העובדה הקוסמטית שהמראות בסרטונים שהופצו אינם נעימים לצפיה. אין לנו בעיה שמישהו אחר יעשה עבורנו את העבודה המלוכלכת, אבל חלילה אם יראו לנו אותה אחר כך ב-YouTube, כי אז נעטה על עצמנו פרצוף מזועזע, ונדרוש להעמיד לדין את המבצעים.
התרעומת, כאמור, אינה יוצאת על הסבל שנגרם לקדאפי כבן אנוש. מקורה בעובדה שדמו
אולם לא על צביעות לשמה אני מבקש לכתוב היום, אלא בעיקר על רובד עמוק יותר של אותה בעיה, אשר מאפיין את החברה המערבית: העובדה שהפכנו לחברה אשר מקדשת את מראית העין על חשבון המהות, ונותנת עדיפות לבטן המתהפכת על חשבון השכל הישר.
זו אינה בעיה שמוגבלת לתחום ספציפי או להקשר מסוים. היא באה לידי ביטוי בכל האספקטים שסביבם מתנהלת החברה שלנו. תמונתו של רודן מדמם מציתה שיח עולמי בסוגיות מוסר, שכמוהו לא התקיים במהלך כל העשורים שבהם עינה ורצח - הרחק מהמצלמות - עשרות אלפי חפים מפשע; תמונתו של חייל שבוי - עם כל ההבדלות שאני מקווה שאין צורך לפרט - מחוללת גל של היסטריה לאומית, אשר מצמית כל ניסיון לחשיבה שכלתנית. הדימוי החליף את התוכן, התמונות ומראית העין דחקו את המהות, והרגש רמס את השכל הישר.
לכן, אין לנו בעיה לרומם אנשים על סמך תדמיות סרק, ולאחר מכן לרסק אותם מכל הסיבות הלא נכונות; בדומה לכך, אין לנו בעיה לעצום עיניים מול תרבות כללית של שקר ונורמות מוסריות מפוקפקות, ובמקביל - וללא כל פרופורציות - לצלוב בחוצות העיר את מי שאיתרע מזלו להיתפס, ובכך הכתים את האידיאה שרקמנו בדימיוננו.
הורגיו של קדאפי לא טעו בכך שביצעו בו לינץ'. המערב ידע היטב מה יהיה גורלו של הרודן הלובי כשייפול לידיהם, ולמרות זאת המשיך לסייע להם במצוד אחריו. הורגיו של קדאפי טעו כשצילמו את מה שכולנו ידענו שהולך לקרות. בכך, הם שללו מאיתנו את האפשרות להמשיך לשקר לעצמנו. ובעולמנו המעוות, זהו הפשע החמור ביותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם