המירוץ למיליארד של משפחת עופר
מאבק הירושה בין ילדי משפחת עופר יימשך זמן רב. רק אם נצליח להתעלם משורשי הממון נזכור שלא משנה מה, כולנו אנושיים, כולנו בני תמותה
אבל את כל הכסף הזה הוא השאיר לבתו. בנו לא קיבל דבר. עכשיו הם נלחמים ביניהם על ירושת האב. נלחמים על שליטה וכוח וכנראה שבעיקר על תחושת עלבון אמיתית שכל אחד מאיתנו חש כשאביו מעדיף אח אחד על פני האחר.
יש משהו מטורף במלחמה על סכומי כסף גדולים כל כך. הרי על פניו, מה זה משנה אם יש לי בבנק מאה מיליון שקלים או מאתיים. אבל יש גם משהו כל כך אנושי במאבקו של הבן על חלקו בירושת האב. אין מדובר רק על כסף, מדובר על הרגע הזה שבו אביך אומר לך שאתה שווה פחות.
אדם מת. הוא יודע שרגע לאחר מותו יוצא חלציו ייפגע עד עמקי נשמתו. הוא יודע שהוא הולך לקרוע את המשפחה, להפריד בין אח לאחות. ובכל זאת הוא עושה מעשה. בכל זאת הוא בוחר לפגוע.
יכול להיות שבעבר האחד קיבל יותר והשני פחות. אז מה? אדם נתן בחייו, מרצונו, נוכחותו אפשרה דיון ודיאלוג, גם אם קשה ונוקב. אבל ברגע שאדם הלך לעולמו הוא מותיר את קרוביו להתמודד לא רק עם מותו, אלא גם המעשים וההחלטות שלפני. ואין אל מי לבוא בטענות, אין בפני מי להלין.
אנו
יולי עופר ז"ל שיחק במגרשים שלרבים מאתנו לא רק שאין כרטיס כניסה אליהם, אלא שאנחנו כלל איננו יודעים שקיימים. לא מדובר על רכישת מותגים או נופשים מפוארים, מדובר על מושגים בסיסיים שרוב האוכלוסייה לעולם לא תיחשף אליהם.
ובכל זאת, רגע לאחר מותו, מתברר שגם את האנשים העשירים ביותר התכונות האנושיות הבסיסיות יכולות להכריע. חשבון הבנק לא עושה אותך פחות פגיע או פחות אטום. בכל פעם מחדש מתברר עד כמה האנשים הכי חזקים יכולים להיות ילדותיים וחלשים.
מסתבר שלא משנה מה, כולם רוצים את אותו דבר. שלא משנה כמה המניות שלך שוות, מניות הנפש של כולנו צמודות לאותו מדד. השער שלהן עולה ויורד בהתאם להתבוננות שלנו בעצמנו בכל רגע נתון.
המאבק בין ילדי משפחת עופר יימשך, בוודאי, זמן רב. הרבה מאוד עורכי דין ייהנו ממנו, הרבה מאוד אנרגיות יבוזבזו על הניסיון לנקום באב המת מצד אחד ועל ניסיונו של הצד השני להוכיח שאבא צדק. אבל אם רק נצליח להתעלם לרגע, על אף הקושי, משורשי הממון ונסתכל על הפן האנושי נגלה כאב עמוק ואמיתי ואמונה מלאה בצדקת הדרך של כל אחד מהצדדים. נזכור שלא משנה מה, כולנו אנושיים, כולנו בני תמותה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם