בקרוב אצלכם
לאחר שיחה עם ח"כ מאיר שטרית יצאתי לבדוק את גיל המתחתנים בדרום וגיליתי: בפריפריה מגיעים לחופה מוקדם יותר, אבל עדיין מצליחים להגיע להגשמה עצמית
לאחר שעתיים שבהן צמד הפופ השבדי החזיר אותי במנהרת הזמן אל מסיבות הכיתה של בית הספר היסודי, פגשתי ביציאה מכרה ותיקה. סיפרתי לה על אותה בחורה שכבר בהיריון והיא, במקור מאזור קריית גת, סירבה להיות מופתעת. "חוץ ממני, כל הבנות שגדלו איתי, נשואות עם ילדים כבר כמה שנים, וכדי לברוח מהאווירה הזו, הגעתי לכאן לתל אביב", סיפרה לי.
אתמול בבוקר, שלושה ימים לאחר אותו מוצ"ש, יצאתי לראיין את חבר הכנסת מאיר שטרית (קדימה). בין דיבורים על הפתרונות שלו לבעיית יוקר המחיה ועל הצורך בהקדמת הפריימריז במפלגתו שמדשדשת בסקרים, התעניין הח"כ הוותיק במצבי הזוגי. "תאמין לי, משפחה וקריירה זה לא חייב להיות אחד על חשבון השני", אמר שטרית והוסיף: "אתה כבר בן 27. זה גיל טוב לנישואים אל תחכה. חתונה והבאת ילדים לא יפגעו לך בהתקדמות בקריירה- אם כבר, זה רק יועיל לה".
הגישה של השר לשעבר שטרית, תושב יבנה, היא בעצם מהות ההבדל בגישה כלפי נישואים שיש בין תושבי הפריפריה, לבין אלה הגרים בכרך הגדול של ישראל.
בעוד שבשנים האחרונות נעשו כתבות רבות על תופעת הרווקות המאוחרת, שמזמן חצתה את גיל השלושים, על התופעה הנגדית לא דובר כלל. כל מי שגר בפריפריה יודע על מה אני מדבר. כבר בגיל 23 אתה מתחיל לקבל הזמנה לחתונה של חברי ילדות ושל חברים מהתיכון, ושנה לאחר מכן אתה כבר רושם צ'קים לברית/ה.
בעשור האחרון התרחבה באזור המרכז התופעה של הרווקות גם לאחר שהאדם נכנס לעשור הרביעי בחייו, כחלק מהרצון לשים את ההצלחה האישית בראש סדר העדיפויות. כלומר, קודם טיול גדול של אחרי צבא, אחר
אלא שבפריפריה, בלא מעט מקרים, המגמה הפוכה. יש תחושה כי גיל המתחתנים בשנים האחרונות דווקא במגמת ירידה. נראה כי באזור שמחוץ לגוש דן שמים את הצורך בהקמת משפחה כערך, זאת לצד הצורך בהגשמה עצמית.
אם בעבר רבים מתושבי הפריפריה היו מתחתנים בגיל צעיר מבלי שהיה תכנון כלשהו של העתיד, הרי שהיום הגישה שם אומרת כי אין דבר חשוב יותר מהשני - שבירת הכוס יכולה להתרחש גם בזמן חופשות הסמסטר או בזמן הקמת העסק החדש של אחד מבני הזוג. אין צורך ללכת "לפי הספר" כפי שעושים באזור המרכז.
מספיק דפדוף מהיר בספר המחזור שלי כדי לראות כי יש אמת בתחושה הזו. רבות מבנות השכבה התחתנו בגילאים 23 ו- 24, אבל לא שכחו לסיים את התואר הראשון ולמצוא עבודה. חלקן כבר אימהות, ולעיתים אף ליותר מילד אחד. גם בקרב הבנים שלמדו איתי יש רבים שכבר שמו את חיי הרווקות מאחוריהם.
התמונה דומה גם אצל החברים לספסל הלימודים האקדמים. בשלוש השנים האחרונות, בהן הייתי סטודנט במכללת 'ספיר', יצא לי לראות לא מעט בחורים, ועוד יותר מכך בחורות, הרוב בגילאי 26-23, שהחליטו שהאקדמיה לא צריכה להשהות את רצונותיהם להתחתן ולהקים משפחה.
לא בטוח שבכלל צריך כאן פתרון להבדלים בגיל הנישואין. כי אין פה צודקים ופחות צודקים. רק עוד הבדל אחד גדול בין החיים במרכז לחיים בפריפריה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם