למה אנחנו זקוקים לחוק ההמנון
התקווה, היא חלק בלתי נפרד מכל הופעה ייצוגית של ישראל. לכן, שחקנים ערבים שמסרבים לשיר אותה מוזמנים לעבור לשחק בעזה או ברמאללה
ישראלי אמיתי חייב להכיר את ההמנון או שמא מדובר בחוק גזעני שמזכיר את חוק הנאמנות? בואו לדבר על זה בדף הפייסבוק שלנו
אמנם ח"כ רלאב מג'אדלה ממפלגת העבודה, שמכנה את עצמו פלסטיני, אמר כי מדובר בפאשיזם, אחמד טיבי קילל וגידף וגם שחקני כדורגל מהמגזר הערבי הכריזו שאין בכוונתם לחתום על הצהרת נאמנות ולשיר את התקווה. אך דווקא בשל כך נראה שההצעה הזאת היא בזמנה ובמקומה הנכון לנוכח הצורך הגדול להבהיר באיזה צד נמצאים אלה שלא מוכנים לחתום על תנאים שבכל מדינה אחרת נחשבים כתנאים אלמנטריים ובסיסיים.
אין מה לעשות, משחק של נבחרת ישראל הוא לא עוד משחק בליגה או בשכונה. זה משחק בין מדינות, ונבחרת ישראל היא זו שמייצגת את מדינת ישראל. אז אם יהיו שחקנים מצויינים שלא מעוניינים לייצג את מדינת ישראל, אלא רק להשתמש במדי הנבחרת כדי לקדם את קריירת הספורט שלהם בארץ ובחו"ל, אז כמו שאומרים: שיחפשו... ובמקום אחר, ואם אני לא טועה אז יש נבחרת בעזה, יקבלו אותם שם בזרועות פתוחות.
ההמנון הוא חלק בלתי נפרד מכל הופעה ייצוגית של ישראל בחו"ל. הוא מבטא יותר מכל את החלום של העם היהודי והגשמתו בדורנו ב"ארץ ציון וירושלים". לולא הגשמת החלום הזה, ייתכן שהיתה כאן מדינה אחרת עם המנון שונה.
אבל לשמחתנו, הגשמנו את החלום הציוני, החלום היהודי של שיבת עם ישראל
לכל האזרחים, יש זכות להיות שותפים, בבניין המדינה ואפילו בייצוגה, אך אין להם כל זכות לערער על קיומה או על אופיה היהודי כל שכן על סמליה שהם ההמנון והדגל.
לולא פרשת הסרט עג'מי, לא הייתי חושב על חוק זה. ולמי שלא זוכר, במאי הסרט עג'מי שזכה לסיוע של מיליוני שקלים ממדינת ישראל ונשלח לייצגה, חירף את המדינה מעל כל במה ומקרופון שנתנו לו.
הוא ייצג את ישראל, אך כדי לקלל לחרף ולגדף: "זו לא המדינה שלי זה לא הדגל שלי". אני אינני מעוניין שביום מרגש בו נבחרת ישראל תשחק מול נבחרת אנגליה או קרואטיה, אראה את שחקני הנבחרת שלנו מבטאים יחס מזלזל כלפי ההמנון או שולפים באמצע המשחק דגל אש"ף ומנפנפים בו לקהל.
מצדי, הם יכולים לעשות זאת בנבחרת עזה או רמאללה. אך כל מי שרוצה לשחק במדי נבחרת ישראל, יזכור שהוא מייצג את המדינה היהודית, ויתחייב לכבד את ערכיה וסמליה. כישורי השחקן הם ללא ספק בעלי ערך גבוה, אך צביונה של המדינה ותדמיתה בעולם חשובים לאין ערוך.
אני מעדיף שנפסיד עוד משחק מול יוון, אך אינני מוכן להפסיד את המדינה היהודית היחידה שיש לנו. לאלו שמעדיפים לטמון את הראש בחול ולומר שזה סתם לעורר מדנים, אני מציע שיקשיבו לריפעאת טורק שהכריז לא מזמן ש"יפו היא פלסטין", או לשחקנים בכירים מהמגזר הערבי שצוטטו אומרים: "לא נשיר את ההמנון בשום פנים ואופן, גם אם מדינת ישראל תחייב אותנו לעשות זאת. מה נעשה אם יחייבו אותנו? אם צריך לא נשחק בנבחרת".
אז מי שחושב שבשביל עוד כמה גולים כדאי לשנות את ההמנון ולספוג ביזיון, שיעבור כבר עכשיו לעזה. אני נשאר כאן, להיאבק על אופייה היהודי של המדינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם