הרומנטיקן המאוכזב: תתבגר עודד
הוא הגיע למלחה עם אישיות כובשת ותואר אליפות, אז מדוע עונה שנייה ברציפות החיבור בין קטש להפועל ירושלים חורק? עפר שלח מאמין כי הרומנטיקה של המאמן היא הבעיה הגדולה שלו
עודד קטש צילום: עודד קרני
מי חושב שקטש צריך להקדים תרופה למכה ולהתפטר?
שאנטי מחיקון: ירושלים היא לא גן נר
נדמה שהבעיה האמיתית של עודד היא הרומנטיקה. כשהוא מאמן קבוצה או שחקן, הוא רואה אותם בעיני רוחו כמו שהם צריכים להיות: מדויקים, מונעים ממשמעת פנימית ואהבת המשחק, מתעלים ברגעי האמת. כשזה הולך, זה נפלא. הוא מוציא מהשחקנים את המיטב ומצליח ליצור איתם קשר במישורים שמעט מאמנים מגיעים אליהם. הוא מהמאמנים היחידים ששחקנים באמת ישחקו בשבילם, יעברו איתם קבוצה, ינסו לעשות דברים היטב כדי לרצות אותם.
כששחקן או הרכב מאכזבים אותו, עודד מנסה לשנות - הוא החליף לא מעט זרים בשנותיו כמאמן. אם הוא לא מצליח, הוא נוטה להתכנס בתוך האכזבה. דוגמה בולטת בעונה שעברה היה סם קלנסי, ישות בעייתית על המגרש ועל הספסל: קוטר, חושב שמגיע לו ולפעמים לא מתאמץ. ועדיין, הוא היה הגבוה העיקרי של ירושלים; אם לא החלפת אותו, היית חייב לשחק איתו, ולדאוג שהאחרים ישתמשו בו כראוי. קטש העדיף להיות מאוכזב ממנו, ונשאר בלי גבוהים.
בסיום העונה
שעברה עודד נשמע נלהב ומצפה לעונה הנוכחית. אולי בגלל זה, האכזבה באה מוקדם. איתה אמור לבוא המבחן החשוב ביותר בקריירה שלו: אם לא יניח את הרגשות שלו בצד וייאבק נגד הזרם, לא רק שלא יסיים את העונה אלא גם יכתים את הקריירה שלו בכתם גדול בהרבה מזה שהותירה בו הקדנציה הקטועה במכבי. מתבקש לומר לו שזה הרגע שבו הוא אמור להפוך לאיש מבוגר, פחות רומנטי ויותר מפוכח. מצד שני, ולאור האווירה בירושלים, יכול להיות שכבר מאוחר מדי.
סם קלנסי מול ראשון טרנר. דוגמה לבעיה של קטש.
צילום: אתר מנהלת הליגה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם