פרורי לוחם: החיים קשים במלחה
הפועל ירושלים הפכה לבית הקברות הרשמי למאמנים. גם אלה שהביאו תואר, כמו דן שמיר, התייסרו בשוטים ועקרבים ונחלצו ממלחה בשן ועין
שאנטי מחיקון: ירושלים היא לא גן נר
הרומנטיקן המאוכזב: תתבגר עודד
אבל היום התכנסנו כדי לעסוק באיש, ובעיניי האיש קטש הוא באמת תמצית הסיפור: מדובר, כידוע, בטיפוס שופע קסם, שמחזיק באינטליגנציה גבוהה בכלל ובאינטליגנציה רגשית גבוהה בפרט, ושהתובנות שלו על החיים לא מתחילות ונגמרות בפיק'נ'רול.

עודד קטש, יש לו תכונות להיות מאמן כוכב צילום: עודד קרני
התכונות האלה גם היו אמורות להפוך אותו למאמן ששחקנים נלחמים בשבילו על המגרש, מאמן מהזן שיודע להפיק את המקסימום מכישרונות עם שריטה. רק שאיכשהו כל זה נשאר בתיאוריה, ובגן נר.
תסתכלו על הפועל ירושלים של תחילת העונה הנוכחית וזו של אשתקד, ותביטו על מכבי ת"א של הקדנציה הקצרה והמסויטת ההיא: האם הן נראות כמו קבוצות שבהן השחקנים נלחמים בשביל המאמן? שהם בכלל סופרים אותו?
קחו את יובל נעימי.
מדובר בקליינט לא קל, אבל מי אם לא קטש היה אמור לסדר לו את הראש ולחלץ ממנו את המיטב? בינתיים קטש הצליח לחלץ מנעימי שנה שלמה של סכסוכי אגו ופתיחת עונה מאכזבת בעמדה מספר .1
אנשים שונים מגיבים אחרת לסיטואציות שונות. קטש פרח בחממה המגוננת של גלבוע, ונבל ביד אליהו. במלחה הוא נראה על הקווים כמו קברניט מיוסר שהמלחים בגדו בו, וכל זה קורה כשרק לפני כמה דקות האונייה יצאה מהנמל.

דן שמיר, גם הוא עזב את ירושלים למרות שזכה בתואר
צילום: עודד קרני