שערורייה בלי אחראים
הנערים שהתעללו בדוד-אל מזרחי לא הרגו אותו, אבל לא ייתכן שאין מחיר לחייו של נער טוב לב וגאה, שכל חטאו שהיה נמוך
קשה לעכל את הידיעה ועוד יותר קשה להשלים איתה. איך ייתכן שאף אחד לא ייתן את הדין על כזו עוולה, על כזו אדישות, על רוע כה זדוני.
כיצד אפשר לפטור בלא כלום מערכת שלמה שנתנה יד לאסון? חיל האוויר שנותן את חסותו לבית הספר לתעופה וחלל, רשת אורט שמפעילה אותו, המנהל, המחנכת, המורים, הרשות המקומית, וכמובן הנערים ה"נורמטיביים" שנהגו בכזו בהמיות כלפי בן כיתה.
הם הכו אותו, סיפרו אותו בכוח, זרקו אותו לתוך פח אשפה, תלו אותו מהמזגן בבית הספר. על ה"קיר" שלו בעמוד הפייסבוק, שנותר פתוח בחדרו כשנכנס למקלחת ותלה את עצמו, כתבה אחת המפלצות: "כלב, הייתי הורג אותך, אבל בגלל שאומרים תנו לחיות לחיות, אז לא נהרוג אותך".
באחד הימים שקדם למותו, הכניסו "חבריו" כדור משלשל לפחית משקה והגישו לו אותה כמחוות פיוס, כביכול. מזרחי שתה וכעבור זמן רץ לשירותים, אבל גם שם לא נתנו לו מנוח. הבחורים המצוינים צילמו אותו כשהוא על האסלה והעלו את התמונות - איך לא - לפייסבוק.
האירוע המבחיל שוחזר בסרטון שהכינו תלמידי כיתה י"ב מאור יהודה במטרה להאיר את ההשלכות של מעשה כזה ולהרתיע אחרים מלעשותם.
מדי יום שולחים מאות אלפי הורים את ילדיהם לזירת הקרב - בגן, בבית הספר היסודי, בחטיבה, בתיכון. שם הילדים הופכים למחוללי אלימות או לקורבנות, וישנם כאלה שמשחקים בשני התפקידים גם יחד. האלימות היא לא בהכרח פיזית. היא חובקת קשת שלמה של רוע אנושי - הצקות, הקנטות, חרמות, העלבות, השפלות, לעג, איומים, סחיטה.
הפייסבוק, כידוע, אינו תמיד רשת חברתית. הוא מספק זירה רבת אפשרויות למתעללים למיניהם. בית הספר כבר קטן עליהם.
רק כמה עשרות יראו או ישמעו את מעלליהם של הבריונים. ה"קיר" והסטטוסים משמשים כלים רבי עוצמה. באמצעותם אפשר לגעת בהמונים.
כמו ילדים רבים, דוד-אל מזרחי חשש להתלונן. בגלל מום בלבו ידע שלא יתקבל לחיל קרבי, אבל בחר להירשם לבית הספר של חיל האוויר כדי שלא יהיה סתם ג'ובניק. אמו סיפרה כי נהג לומר שישרת את המדינה בגאווה. כנראה חשב שההשפלה על ידי "חבריו" לשכבה היא חלק מהמסלול שעליו לעבור הוא אף ניסה להסתיר מהוריו חלק מההתעללויות כדי לא לגרום להם עוגמת נפש.
אין ספק שהמורים ידעו, כנראה לא את מלוא הזוועה, אבל די כדי לפעול. המחנכת יעצה לאמו של דוד-אל שתסביר לו בבית שזה "גיל כזה של התגוששויות" וזה יעבור. בינתיים, מה שעבר הם חייו הקצרים של דוד-אל.
באתר האינטרנט של בית הספר אין זכר לשמו. אין גם אף מילה על סובלנות או אלימות. מעלים שם על נס את מצוינותם של התלמידים, את הביקור של מפקד חיל האוויר. עוד שנתיים הנערים יתגייסו. גם בצבא תהיה להם ההזדמנות להתעלל, אולי אפילו עם נשק חם, אלא אם מישהו יעצור אותם קודם לכן.
הנערים שהתעללו בדוד-אל מזרחי לא הרגו אותו, אבל לא יכול להיות שאין מחיר לחייה של נשמה טהורה, של נער טוב לב וגאה, שכל חטאו הוא שהיה נמוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם