המבחן של המדינה

מאות האלפים שדרשו "צדק חברתי" יתמודדו מחר עם אתגר לא פשוט: ביטולי טיסות ובנקים סגורים. האם הם יפגינו סולידריות או יקטרו בפני המצלמות?

ליאור לרנר | 6/11/2011 16:46 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, יפתחו מחר עובדי המגזר הציבורי בשביתה כללית. התחבורה הציבורית לא תעבוד, הרשויות המקומיות לא יספקו שירותים, ובאוניברסיטאות לא יתקיימו לימודים.

מי שבכל זאת יגיעו מחר לעבודה הם עובדי הקבלן. עובדים ארעיים, "שקופים" ולא מאוגדים. "עבודת קבלן" או "עבודה באמצעות חברות כוח אדם" הם מונחים שמקורם במכבסת המילים שמשבשת את תודעתנו. למעשה מדובר בעבדים מודרניים, מרביתם עולים חדשים, שמלבד קשיי הקליטה נאלצים להתמודד עם חיי דלות ועוני. רובם עובדים בניקיון ובאבטחה (יש כאלה שעובדים גם בהוראה) וזוכים לתנאי העסקה מעליבים.

בגלל עובדי הקבלן האלה חיינו הולכים להשתנות מחר: החופשה שלנו בחו"ל עלולה להתבטל וכאשר נגיע לבנק ניתקל בדלתות נעולות. כאשר כלי התקשורת יגיעו לנמל התעופה בן גוריון הם ודאי יפגשו בנוסעים זועמים. צרכן החדשות שיישב בבית יצפה בתמונות ויחשוב לעצמו שאין דבר מתסכל יותר מטיסה שלא ממריאה.

אז זהו שיש: עבדות מודרנית היא דבר מתסכל ומייאש הרבה יותר. עוני הוא פצצה חברתית מתקתקת.
פעם הכרנו אותם

פעם הכרנו את העובדים האלה. ידענו את שמה של המנקה שצחצחה את המשרד שלנו מדי בוקר, וכאשר בתה התחתנה אולי אפילו הוזמנו לחתונה. המאבטח שעמד בכניסה לבניין היה חלק ממצבת כוח האדם של החברה. הוא שמר עלינו במסירות ואנחנו בירכנו אותו מדי בוקר לשלום. על אף שעסקו בעבודות "שחורות", היו האנשים האלה חלק מחיינו. הם השתכרו בהוגנות וזכו לתנאים סוציאליים.

הרבה השתנה מאז. שיטת ההעסקה הקבלנית והוצאת העבודה ל"מיקור

חוץ" חלחלו עמוק לתוך החברה הישראלית. הפרטת השירותים הציבוריים (תהליך שנמשך גם כעת) נתנה את האות לצמיחת התופעה.

גם ההסתדרות, שיוצאת עכשיו למאבק צודק וראוי, לא נלחמה נגד העניין בצורה מספקת. ועדי עובדים רבים עודדו את התופעה, שיצרה מעמדות במקום העבודה, ובעצם שימרה את התנאים המועדפים שלהם זכו העובדים הוותיקים והחזקים. שורה של הסכמים קיבוציים ענפיים שנחתמו עם ארגוני המעסיקים נתנו לה לגיטימציה.

לחדש את הברית ששכחנו

בחודשים האחרונים יצא הציבור הישראלי לרחובות ודרש צדק חברתי. שיטת ההעסקה הקבלנית, שהפכה עם השנים גם לנחלת מעמד הביניים, הייתה גם היא חלק מן המאבק.

כעת, ברגע האמת, נדרש עם ישראל להפגין בגרות ולהפנים את רוח המחאה: במקום לכעוס על השביתה, הוא חייב לתמוך בה ולעודד אותה. במקום לעמוד מול המצלמות ולקטר על הטיסה שהתבטלה, הוא צריך להצהיר בגאווה שהוא מוכן להיות חלק מהמאבק על דמותה של המדינה.

אם לא נתנגד בנחרצות לשיטת ההעסקה הזו, יגלו יותר ויותר ישראלים שהם הקורבנות החדשים שלה, זאת משום ש"הגמישות הניהולית", שבשמה יוצאות העבודות למיקור חוץ רק משתכללת ומספר המועסקים בדרך זו רק הולך וגדל.

השביתה, שמאירה מחדש את שיטת ההעסקה הבזויה הזו, עשויה לגרום לנו להיפגש שוב עם המאבטח והמנקה ולהכיר אותם מחדש. היא דורשת מאיתנו לחדש את הברית שהספקנו לשכוח. ברית של סולידריות שנרקמת בתוככי משרדים, בין בני אדם.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

ליאור לרנר

צילום: .

עורך בדסק החדשות של מעריב. לשעבר עורך ערוץ חברה ב-nrg מעריב. חולם לטייל בעולם, אבל בינתיים מסתפק בגוש דן

לכל הטורים של ליאור לרנר

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים