מה השתבש במערכת "כיפת ברזל"
הסיבה לכישלון הכיפה באירועים האחרונים אינה מעניינת, אך הלקח החשוב הוא שיש להפסיק להונות את הציבור כאילו מדובר במערכת "טיפ טיפה פחות מהרמטית". זוהי זריית אשליות
המערכת הציגה יכולות טובות באפריל ובאוגוסט השנה, וכשלה בספטמבר האחרון. מה שהשתבש הן הציפיות הבלתי מבוססות של מתכנניה, יחצ"ניה ומשבחיה האוטומטים - בעולם התקשורת ובעולם הפוליטי.
הסיבה לכישלון הכיפה באירוע האחרון אינה מעניינת, אך הלקח החשוב הוא שיש להפסיק להונות את הציבור כאילו מדובר במערכת "טיפ טיפה פחות מהרמטית". זוהי זריית אשליות והמצב רחוק מאוד מכך.
היום ברור כי רמת הצלחתה רחוקה מהאופוריה המדומה שנוצרה סביבה. בעוטף עזה ובשדרות היא איננה פועלת כלל. האם בעימות עם האיראנים - בו יפעלו, ככל הנראה, החיזבאללה והחמאס - תוכל הכיפה לעמוד בפרץ?
ל"כיפת ברזל" יש טיל מצוין, אך קונספציית ההפעלה שלה שגויה והיא בקלות נתונה לשיבוש. החמאס והג'יהאד עוקבים אחר כל נקודות התורפה הללו ולומדים לנצל אותן.
ונניח כי פעולתה תהא ללא דופי: על ישראל מאיימות כיום כ-50,000 רקטות. מעצבי הקונספט של הכיפה טוענים כי נצטרך ליירט רק רבע מהן, והם טועים. במלחמת לבנון השנייה פגעו בקריית שמונה 50 אחוז מהרקטות – כמו בבאר שבע, אשקלון ואשדוד.
גם אם תאומץ הנחת עבודה שיש ליירט כ-50 אחוז מהרקטות, עדיין נאלץ ליירט כ-20,000 רקטות. ואפילו עם מערך
האם ישראל יכולה לעמוד בזה? בוודאי שלא. ומדוע להשקיע מיליארדים בהגנה שתחזיק מעמד ימים ספורים בלבד, מול ירי של כאלף רקטות ביום? באזור המרכז שיספוג אלפי רקטות - בעיקר ביום הלחימה הראשון - אין לכיפה שום יכולות הגנתיות, בגלל הטווח. אחד מאלופי צה"ל (במיל') טוען ש"כאשר קצב הירי יעבור את ה-300 ליום, נצטרך לחצות את הגבול לתפוס את היורים". והוא צודק.
וכאן המקום לשאול: האם יש ב"כיפת ברזל" תועלת והאם יש להמשיך בפיתוחה ובהצטיידות בה? התשובה חיובית. יש בהחלט מצבים בהם המערכת יכולה להגן ולצמצם נזקים. כלומר, יש מקום להגדלת כמות הסוללות, אך תוך הבנה כי המערכת איננה יעילה להגנה ארצית ולכן פשוט חבל להשקיע בה מיליארדים. מהן, אם כן, האלטרנטיבות האחרות? כאלה היכולות להשתלב עם הכיפה ולגַבות אותה במצבי תקלה.
הבולטת שבהן היא הסקאי-גארד, מערכת הלייזר הכימי (לא המוצק). בניגוד ל"כיפת ברזל", ומאחר שרדיוס פעולתה הוא כ-10 ק"מ, היא איננה מגנה על יישוב מסוים אלא שומרת אזורית.
שמונה מערכות כאלו יכולות לחסום לחלוטין כל ירי מהרצועה - וזה הבדל מהותי. וכשמביאים בחשבון שעלות כל אחת מהן כ-30 מיליון דולר, יש בכך הרבה חומר למחשבה.
עד כה סירבה מערכת הביטחון אפילו לבחון אלטרנטיבה זו באופן מעשי, תוך השמעת שלל נימוקים מופרכים נגדה: היא מייצרת גזים רעילים (מי שקבע זאת לבטח איננו מועמד לנובל), לא מיירטת מטחים (תראו מי שמדבר), רגישה למזג האוויר (כמו הכיפה), פועלת רק בחלק מהזמן עקב תקלות (נשמע מוכר?), ונראית כמו בית של שלוש קומות. בכיר במערכת הביטחון אף הגדיל ואמר כי יתפטר אם יוחלט לבחון מערכת זו.
לכל ברור כי מדובר בהתנגדות בלתי רציונלית, שמן הראוי לתהות על מניעיה. גם מי שמפקפק במערכת הלייזר, חייב להודות שהיא לפחות ראויה להזדמנות מבצעית נאותה. במציאות שלנו אין מה להפסיד מניסוי כזה. אלא אם יש מי שחושש שהניסוי יצליח יותר מדי, ואז לא יהיה מנוס משאלות רבות. ולא רק שאלות.
הכותב הוא מומחה לבליסטיקה וחבר הנהלת עמותת "מגן לעורף"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם