סוף למונופול השלטוני
פעם זה היה נוח לשמאל שהרשות השופטת חזקה יותר מהכנסת. היום, כשמגיע התיקון, עולה פתאום זעקת הקוזאק שנגזל
"הפרדת רשויות?", שאלה הפובליציסטית יעל פז-מלמד, "לא אצל הבריונים הללו. בדמוקרטיה שהם רוצים שתתקיים כאן לא שמעו על העיקרון הזה".
מסתבר שחסידי יוקרתו ומעמדו של בית המשפט העליון החסירו את שיעורי הדמוקרטיה של אחד ממאורותיהם, שקבע: "המודל העיוני הטהור של הפרדת רשויות לא רק שאינו מקובל, אלא שהוא אף אינו רצוי".
זאת ועוד: לדעת אותו עילוי, בתורת הדמוקרטיה חובה שיתקיים "מתח אינהרנטי ותמידי בין בית המשפט למערכת הפוליטית", ויתר על כן, "תפקיד הפרדת הרשויות הוא לא למנוע חיכוך אלא ליצור אותו". לסיום , הסכיתו ולמדו: "רק הכנסת יכולה לשנות את הגבולות בין הרשויות השונות".
הציטוטים הללו הם כולם מאת אהרן ברק, נשיאו לשעבר של בית המשפט העליון, מחולל "המהפכה החוקתית" ואחד מגיבורי החלת אג'נדת זכויות האדם מבית היוצר של השמאל על מערכות הציבור בישראל.
ברק הפר ברגל גסה כל נורמה דמוקרטית של הפרדת רשויות, הציב את בית המשפט, לקול צהלת השמאל, כשליט על כל החלטה שלטונית, והצדיק זאת בתיאוריית חיכוך בין הרשויות והכרזת בטלותה של תורת הפרדת הרשויות "העיונית". איש מאותם חסידים לרגע
הסיבה לשתיקה דאז ולזעקות השבר היום ברורה מאליה: מדובר במאבק על כוח פוליטי המוסווה בצבעי (וצביעות) דיון לוהט על עקרונות הדמוקרטיה. אהרן ברק, שרמס נורמות שלטוניות בנות שנים ארוכות והקנה בתחכום רב שורה של כלים רבי עוצמה לבית המשפט העליון, השיג לבית המשפט עמדת כוח קיצונית במידתה.
עיקרון הפרדת הרשויות בא להבטיח איזון ביניהן, בקרה ובלימה הדדית, כך שאף רשות לא תתעצם יתר על המידה. בישראל עיקרון זה נפרץ לחלוטין; עוצמתו של בית המשפט העליון, הן מבחינת הכלים המשפטיים שברשותו והן בכל היבט מוסדי ופרוצדורלי (כולל, בין השאר, שיטת מינוי השופטים), היא חסרת תקדים בעולם המערבי והדמוקרטי.
צבירת כוח פוליטי מובילה בסופו של יום למימוש השקפת עולם. וזוהי מורשת ברק האמיתית: עוצמה שלטונית בלתי מבוקרת למייצגי תפיסת העולם השייכת לשמאל. כוחו של השמאל בישראל אולי נעצר בקלפי, אבל, ומשום כך, הוא נאצר בבית המשפט העליון.
לכן כל צעד שישיב תוקף לעיקרון הפרדת הרשויות יותקף על ידי נציגי השמאל. השמאל לא מעוניין שלנציגי העם בישראל יהיה כוח לממש את ההשקפות אשר הביאו לבחירתם, ויותר מכל הוא נחרד מן המצב - המקובל בעולם המערבי - שבו יש לנבחרי הציבור השפעה מכרעת על בחירת שופטי בית המשפט העליון, שהרי כך ייהרס המונופול השלטוני שהצליחו לבצר לעצמם. ולזאת ייקרא במחוזותיהם: דמוקרטיה.
הכותב הוא דוקטור לפילוסופיה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם