הפרקליטות משחקת באש
אם יוחלט שלא להגיש כתב אישום נגד הנערים החשודים בגרימת השריפה בכרמל, הרי שמדובר בהחלטה לא מוסרית שתפגע במשפחות הנספים
נזק נפשי, צער גדול וכאב עז נגרמו לעשרות משפחות כתוצאה מהאסון. נשים וגברים איבדו את בני זוגם. הורים איבדו ילדים. ילדים רבים נותרו יתומים. כל זאת בשל חוסר אחריות ו/או חינוך לקוי של שני נערים ששיחקו באש ובכך שיחקו בחיי אנשים רבים.
כמעט שנה אחרי אסון הכרמל, האסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל בשנות קיומה כתוצאה מדליקה, התיק נגד שני הנערים שחשודים בביצוע ההצתה עומד להיסגר מפאת חוסר ראיות.
הסיפור ידוע ומוכר לכל: לפני כשנה, יצאו שני הנערים מהכפר הדרוזי עוספיה לעשן נרגילה ביער הכרמל. כשסיימו, השליכו את הגחלת מהנרגילה. ככל הידוע לנו, השניים ראו את האש מתלקחת, אך לא רק שנמלטו מן המקום, אלא אף לא טרחו לדווח על כך לגורמי כיבוי והצלה.
בהמשך, כך פורסם, הם שבו לזירת האירוע בשביל לצלם את האש. חוקרי המשטרה לא הצליחו לברר מי מהשניים זרק את הגחלת שגרמה להצתה.
לא ברור על מי חלה חובת הכיבוי של השריפה וחובת
אין לי שום רצון להתיימר להבין או לנתח את משמעות העניין ברמה המשפטית. מונחים משפטיים אינם מעניינים אותי. דבר אחד אני יודעת: נסתרות הן דרכי החוק והפרצות המאפשרות לעבור דרכו. הנערים הללו הודו בביצוע המעשה ואין שום ספק לגבי האחריות שלהם למעשה הקשה הזה.
רבים מתייחסים למעשה של הנערים בקלות דעת. היו אף שטענו שהם נתפסו כ"שעיר לעזאזל" של האסון הנורא ונועדו לכסת"ח על כל המחדלים שבאו לאחר מכן. ובכן, הנערים הללו שיחקו באש ובחיי אדם והם צריכים לקחת אחריות על מעשיהם, זאת למען יראו וייראו. אחרת איפה ההרתעה?
הנערים הללו חייבים לשלם את המחיר. גם אם הענישה תהיה מינימלית, גם אם יישלחו הנערים הללו לעבודות שירות בשירותי הכבאות כדי ללמוד אחריות מהי, הרי יהיה בכך די כדי להרתיע מפני האסון הבא. יהיה בכך אף אקט חינוכי ממדרגה ראשונה.
ענישה, קלה כחמורה, לא תחזיר את בני משפחותינו, אהובינו, הבתים שנשרפו ומאות אלפי הדונמים של טבע שנכחד. ענישה ראויה תספק תחושה של צדק וגורם הרתעה, כפי שראוי שיתקיים במדינת חוק. אם הפרקליטות תחליט לא להגיש כתב אישום נגד הנערים הללו, הרי הפרקליטות בעצמה משחקת באש ומסכנת חיי אדם.
הכותבת היא אלמנתו של תנ"צ ליאור בוקר ז"ל, שנהרג באסון הכרמל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם