נמוכים היינו

אם לא המקום הכי נמוך, לפחות המדינה הכי נמוכה בעולם

יהונתן גפן | 19/11/2011 6:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
יום אחרי שהפסדנו בקרב על פלאי תבל וים המלח נשאר נמוך אבל גמר בחוץ, טלפן אליי בלהט חבר פטריוט, שכמו רבים מהפטריוטים המסורים ביותר שלנו חי בניו יורק ומצביע באופן מסורתי לליכוד: "שמעת את הנאצי הזה ברנרד ובר?"
"???"
"מייסד קרן שבעת פלאי העולם החדשים. האנטישמי המנוול הזה""
"היית פעם בים המלח?", שאלתי אותו בזהירות.
"רק כשהייתי ילד עם סבתא שלי שהייתה לה מחלת עור", השיב הפטריוט חלושות.
"וזה עזר לה?"
"לא, אבל כעבור כמה חודשים היא חלתה בסרטן עור", מלמל ג'ו.
"אולי זה כי קצת הזנחנו את הפלא הנמוך והמלוח הזה שלנו", הצעתי לג'ו שלא יכול לחזור לארץ בגלל איזו פרשת שוחד בעברו כפעיל במפלגה, "חבל שלא שמעת אתמול את ניצן הורביץ ממליץ בחום לטפל בדחיפות בירידת המפלס באגן הצפוני של הים".
"נו טוב, כמה כבר אתה יכול כבר להאמין להומו ממרצ?" פלט ג'ו ("יוסקה הגנב") וניתק את הטלפון וגם את היחסים איתי.
סיבות נוספות להכריז על מדינת ישראל כפלא טבע נשגב

ובאמת, בבחירות שבעת פלאי תבל הבאות, למה לא נציע את המדינה הזאת כפלא בתור המדינה הנמוכה ביותר בעולם? או לפחות המדינה ההפוכה ביותר בקוסמוס?

תחשבו על זה: בחירת הפלאים החדשים נערכה בשבוע שבו נשיא המדינה התבשר שהוא הולך לקלבוש בעוון אונס ושקרים והזיל דמעה שרק זיהמה עוד יותר את ים המלח; יומיים אחרי זה התחילו חגיגות הזיכרון לרבין, שבהן שוב התאסף מלח הארץ (שמקורו בים המוות) לשיר בציבור, מה שלא הפריע לראש הממשלה להבריז מעצרת הזיכרון בכנסת ישראל משום שחמיו נפטר באותו יום בשיבה טובה.

סיבות נוספות להכריז על מדינת ישראל כפלא טבע נשגב: הארץ האחרונה בעולם שמחזיקה בקולוניות; מיזוג מיוחד במינו של תיאוקרטיה דמוקרטית עם חילוניות פורקת עול: במקומות מסוימים אסור לנשים לשיר משום שהקול שלהן גורם לזקפה קלה במגזר החרדי, מה שלא מפריע לעובדה שרוב התכנים בערוצים המסחריים של הטלוויזיה נראים כמו בתי זונות שמחפשות אהבה.

מדינה שהצליחה להרים במסרונים הפגנות מחאה חברתית של מאות אלפי אנשים, וללא כל אלימות

פיזית או מילולית עם אמנים מהשורה הראשונה - אבל עם ידע ברור ששלוש רקטות של גראד בדרום ישכיחו את המהפכה, ואם זה לא יסתום להם את הפה, תמיד אפשר להתנפל על האיום הגרעיני באיראן במלחמה איומה שאחריה העם לא ידרוש צדק חברתי אלא מקלט איכותי.

ארץ שבה מיליוני בני אדם הקדישו שנים מחייהם לשחרור חייל חטוף אחד, ובכל זאת בסוף זה היה ראש הממשלה, מלך הספינים, שלקח את כל הקרדיט על השחרור המבורך הזה.

מדינה שבה פוליטיקאים גבוהי לב ושרים מושחתים כהוגן, כאלה שתפסו אותם או כאלה שזה עוד מחכה להם, מנהלים חיים חזיריים ויקרים בסוויטות בקומות הגבוהות ביותר, מה שלא מפריע להם להפחיד אותנו ולהנמיך אותנו אל המקומות הכי נמוכים בצפירות אזעקה בתרגילי עורף מרהיבים ובצפירות עולות ויורדות אם פתאום תשגר אלינו איזו מדינת אויב מטורפת את הדבר האמיתי.

אז באמת, אם לא נוכר כפלא טבע בזכות הארץ הכי נמוכה והכי הפוכה בעולם, אז יכול להיות שג'ו צודק וברנרד ובר באמת לוקה באנטישמיות ושונא אותנו אפילו יותר מאיתנו.

לא חשוב הניצחון, העיקר ההשתתפות

כמו רבים אחרים, גם אני הרגשתי איזו צביטה בלב כשים המלח לא נבחר. כמי שהיה ילד גמדי וקצת בכיין, חשוב היה לי שהנומך והמליחות יוכרו בעולם גם כערך ולא רק כמבוכה.

שר התיירות שלנו, סטס מיסז'ניקוב, למי שזה עתה הצטרף לטור הזה או למדינה הזאת, ניסה להמתיק את הגלולה המלוחה כשאמר אחרי שלא נבחרנו כפלא בטורניר הנפלאות האחרון: "למרות שים המלח לא נבחר הפעם כפלא, מיליונים רבים נחשפו לים המלח, וזהו הישג תדמיתי אדיר".

והנה לכם שוב אחד מהשקרים האלה שמלמדים אותנו כבר בגן הילדים: "לא חשוב הניצחון, העיקר ההשתתפות". זה מה שאמר לי יושקה המאמן בכפר שלי, כשמפאת נמיכותי ישבתי במשך שנים כשחקן ספסל מדוכדך במשחקי הכדורסל שלנו נגד המושבים השכנים, ומאז אני באמת יותר משתתף מאשר מנצח בכל קרבות החיים עד כה, אבל גם מחוזק מאוד כלוזר ספקן ונטול כל גאווה לאומית.

להם יש את הר השולחן, לנו יש שר השולחן

בחיאת ובר, שמאלני ככל שאהיה, גם לי הייתה צביטה קטנה בלב, שגם הוא בדרך כלל בצד שמאל, כשהים הנמוך שלנו לא נבחר, ואין לי ספק שבבחירות האלה יש יותר מקורטוב של פוליטיקה וחישובים לא מקצועיים: ברזיל, למשל, זכתה משום מה בשני פלאים: כאילו יערות האמזונס לא מספיקים, היא גרפה עוד פלא לגמרי טיפשי: מפלי איגאסו - מים שנופלים מגובה של שמונים מטר, שזה אפילו פחות מהצפה שגרתית של כביש איילון אחרי גשם מפתיע מקומי.

דרום אפריקה קיבלה הכרה בפלא טיפשי במיוחד - הר השולחן. הר שדומה לשולחן, ביג דיל. לנו יש את ליברמן, שר שדומה לשולחן, ואנחנו לא מציעים אותו כפלא לאף אחד.

אינדונזיה לא האמינה למזלה הטוב כשאיי הקומודו המשעממים שלה התקבלו כפלא, בעיקר בגלל לטאות הענק שרבים מהמדענים סבורים שהן ממשיכות הדרך הרעיונית של עידן הדינוזאורים, שאצלנו עדיין חי ובועט רק שקוראים לו מפלגת העבודה.

לכן בואו נחשוב בגדול, ולקראת בחירת הפלאים הבאה נציע את הארץ הפלאית שלנו כמועמדת למדינה הנמוכה ביותר בעולם, תוך כדי שימוש באותם יחסי הציבור המרהיבים ושמחת החיים שבהם קידמנו את ים המוות: צילום עירום המוני של הצלם ספנסר טוניק שיצלם בעירום מלא לא רק בים המלח אלא את כל אזרחי המדינה, כולל מיעוטים נרדפים ועובדים זרים טרם גירוש.

ובאותה תנופה נועזת, הזרמה מסיבית של צילומים חושפניים במיוחד מהטוויטר ההמוני של בר רפאלי מרוחה בבוץ מקומי. רק שלא תעז לשיר, כי זה יחרמן את המחנה החרדי ויפרק בשנייה את הקואליציה הנמוכה שלנו עם הדתיים.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יהונתן גפן

צילום: .

משורר, סופר, מופיע עם החומר שלו, בעל טור. פרסם למעלה מ-30 ספרי פרוזה ושירה ושירים למבוגרים וילדים: "שיני חלב", "אישה יקרה" "חומר טוב", "רומן אמריקאי, "הכבש השישה עשר", "אלרגיה" ועוד. ממחזותיו "נומה עמק", "קפריסין", "ג'וני הלך". תקליטורים: "הכבש השישה עשר", "שירה בלי ציבור" "יהונתן גפן אומר שירי אהבה", ועוד. שימש כשנתיים כתב מעריב בלונדון וכארבע שנים כתב העיתון בניו יורק ובוסטון

לכל הטורים של יהונתן גפן

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים