זעקת הקוזאק הנגזל
לולא הפעלתנות השיפוטית המוגזמת ששחקה במו ידיה את האמון הציבורי בבית המשפט העליון, לא היה צורך בצעדי ההתגוננות הנוכחיים של חברי כנסת מהליכוד
התנהגותם מייתרת את הצורך בבחירות בישראל. גם ממשלה "ימנית" נדרשת לבצע את מדיניותם (ע"ע נאום בר-אילן של נתניהו) ואף מתיישרת לפי הקו המוכתב לה על-ידי הכת השלטת, זו של הנאורים כזוהר הרקיע. ככלות הכל, מה הם הליכי שלטון תקינים לעומת הכוח המטורף שיש לאליטות בעיני עצמן?
מעולם לא הפריעה להם פעלתנותו היתרה של בית המשפט העליון והעובדה שהפר את מערכת הבלמים והאיזונים החיוניים למשטר דמוקרטי תקין והגביר את כוחו יחסית לרשות המחוקקת ולרשות המבצעת.
מעולם לא הפריע להם הרכבו האחיד והחדגוני, שלמעשה שיקף פוליטיזציה בכיוון מסוים מאד. רק כאשר מתוך מצוקה מנסה הדמוקרטיה הישראלית להתגונן ולתקן במעט את שיבוש יחסי הכוחות בין הרשויות, הקוזאקים הנגזלים זועקים נגד פוליטיזציה ופגיעה בדמוקרטיה.
ניתן להניח שלולא הפעלתנות השיפוטית המוגזמת ששחקה במו ידיה את האמון ההכרחי של הציבור בבית המשפט העליון, לא היה צורך בצעדי ההתגוננות הנוכחיים. לחוקים הקרויים על שם הח"כים אלקין ולוין ואחרים – והנובעים ממצוקה אמיתית - נכון יותר לקרוא חוקי אהרון ברק.
ניתן להניח שלולא החדירה הגסה של מדינות קולוניאליות באירופה, הבוחשות בפוליטיקה הפנימית בישראל כאילו לא הסתיים המנדט הבריטי לפני 63 שנים, לא היה צורך בחקיקה – שאף היא מעידה על מצוקה – שנועדה למנוע הטיית המערכות
אין מדובר בארגוני שלום וזכויות אדם. אין מדובר בחוק אקוניס אלא בחוקי נעמי חזן ויריב אופנהיימר. מדובר בתמיכה ממשלתית זרה – בריטית ואחרת - בארגונים קיצוניים הנושאים את שם השלום לשווא ומדרבנים את ישראל להמשיך במדיניות ההרפתקנית (האוסלואידית) שכבר הביאה לאלפי קורבנות יהודיים וערביים כתוצאה מתהליך "שלום" שקרי. מדובר בסיוע לארגונים צבועים המדברים גבוהה גבוהה על זכויות האדם כל עוד אין מדובר ביהודים.
האם אותם צבועים התקוממו נגד גירושם הגזעני של יהודים מבתיהם בארצם לפני 6 שנים? האם "השלום" שאותו מנסים לדחוף ארגוני "השלום" ו"זכויות האדם" בסיוען של מדינות אירופיות חתרניות הוא שלום. לא! כי הוא מתבסס על טיהור אתני של לב ארץ ישראל, מעשה שאיננו יהודי, איננו דמוקרטי, איננו מוסרי, איננו ציוני, וממילא גם לא יביא שלום.
קוזאקים נגזלים נאחזו בדברי ההבל של הנשיאים אובמה וסרקוזי על ראש הממשלה נתניהו כמוצאי שלל רב. אכן, נתניהו מעד ושיקר, אבל היה זה בנאומו באוניברסיטת בר-אילן כאשר אימץ את "פתרון שתי המדינות". אכן, נתניהו מעד ושגה, אבל היה זה כאשר נענה ללחצם של אותם נשיאים והקפיא את הבנייה היהודית – בלבד! – בירושלים, ביהודה ובשומרון.
סילוק הפצצה הפלסטינית שמאיימת על ישראל, שקורעת את הציבור בה, שדורשת טיהור אתני גזעני ואיסור על יהודים לגור בבתיהם בלב מולדתם – הוא בכוחו והוא מחובתו של נתניהו. איום זה מוחשי יותר מן האיום האיראני, ואף נמצא בתחום יכולותיה של ממשלת ישראל, ובלבד שראש הממשלה יעשה את ההחלטה הנכונה שבשבילה נבחר בשנית, ולא יירתע מלחצם הלא-מתון של אותם קוזאקים ותומכיהם מבחוץ.
כל שנותר היום למיליוני אזרחים שעמדתם מרכז-ימינה הוא להתחנן בפני הקואליציה כולה להציל אותנו, ממש כך מנחשול אדיר של כפייה דתית מצד אנשי דת "השלום", שאינם מכירים ברצון הבוחר ומנסים להכתיב לו את תכתיביהם, גם לאחר שנכשלו בקלפי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם