אל תתקפו את תא"ל חגי מרדכי
כששמעתי על הריגתו בשוגג של הרב מרצבך שיערתי שחצי ביקורת ישוגרו לכיוונו של מרדכי. טבע האדם הוא לחפש אשמים. אולם הפעם טבע זה אינו אלא חולשה אנושית חסרת בסיס
שמחתי משום שהייתה לי הזכות להיות חייל ומפקד תחת מרדכי בגדוד 202, לפני כחמש עשרה שנה, ואז למדתי להוקיר את המקצועיות שלו, יחד עם השקט, הצניעות, ההקשבה והרגישות, תכונות נחוצות אשר לעתים קרובות מדי התרבות הצבאית מדכאת במקום לטפח.
שמחתי לדעת שביטחוני האישי וביטחון בני משפחתי הופקד בידי מפקד הראוי לכך. על מפקדים כמו חגי מרדכי יש לומר רק "כן ירבו".
ברגע שבו שמעתי על הטרגדיה של הריגתו בשוגג של הרב מרצבך מעתניאל, שיערתי שחצי ביקורת ארסיים ישוגרו לכיוונו של מרדכי, ולצערי הרב לא התבדיתי. כשמתרחש אירוע כל כך מקומם, בו בעל, אב וסב נהרג מכדורי חייל צה"ל, כשכל חטאו הוא נסיעה בשעת בוקר מוקדמת למערת המכפלה, טבע האדם הוא לחפש אשמים. אולם יש וטבע זה אינו אלא חולשת אנוש, וכך הדבר הפעם.
חייל אחד נכנס ללחץ, חש מאוים ופתח באש. הוא עשה זאת כדי להגן על המתיישבים ועל חיילי צה"ל מפני אויביהם, ובמקום לפגוע באויב – פגע באוהב. בין החייל לבין מפקד האוגדה יש מפקד כיתה, מפקד מחלקה, מפקד פלוגה, מפקד גדוד ומפקד חטיבה. מעל למפקד האוגדה יש אלוף פיקוד ורמטכ"ל. אין שום היגיון בהיטפלות דווקא לתא"ל חגי מרדכי במקרה זה.
מדוע בכל זאת נטפלים אליו? שני גורמים עומדים מאחורי זה: הגורם הראשון הוא אביו של אחד המאבטחים שנורה באירוע קשה ליד פני חבר, בעת שמרדכי היה מח"ט האזור. מרדכי נענש בעיכוב דרגתו לחמש שנים, אבל האב שם לו למטרה להמשיך לרדוף אותו.
אינני מתכוון לדון אדם שאיבד את בנו, כי לא הגעתי למקומו. אני כן מוכן לומר לו בידידות שאני חושב שהוא עושה עוול בעיקר לעצמו ושהגיע הזמן להרפות.
הגורם השני הגורם להתססת הרוחות הם השוליים הקיצוניים בהתיישבות, שוליים שהולכים ומתרחבים, ולהם זאת פשוט הזדמנות להתנכל לקצין בכיר. כל זמן שברוך מרזל
כמובן שהם הראשונים שהיו מקימים קול צעקה אילו היה מתברר שברכב באמת נסעו מחבלים ושהחייל היסס לירות. הגורמים האלה הם מיעוט, אבל הם עושים הרבה רעש, ובתקשורת אוהבים להבליט אותם.
כך, למרות שעתה פורסם שמחוז יהודה ושומרון הוא המוביל את כלל אוכלוסיית מדינת ישראל בהעמדת לוחמים לשורות צה"ל, נוצרת בציבור הרחב תחושה כאילו שקיים יחס עוין מצד המתיישבים כלפי כוחות הביטחון.
כאן התפקיד שלנו, הרוב השפוי ביהודה ושומרון. הגיע הזמן שנשמיע את קולנו, ונבהיר לאותם גורמים שהם מייצגים רק את עצמם, ושאנחנו לא מתכוונים לעלות על רכבת ההסתה שהם מובילים. הם כועסים על כך שכוחותינו ירו על כוחותינו, אבל זה בדיוק מה שהם עושים בהתמדה כבר שנים רבות.
אלא שהחייל שירה ברב מרצבך עשה זאת בשגגה, והם עושים זאת במזיד. הם צריכים לדעת שהם לבד בעוינות שלהם כלפי צה"ל והם לבד באירועי "תג מחיר" המופקרים שהם מבצעים. אנחנו נמשיך להתגייס במלוא הכוח לשורות צה"ל, נמשיך להעריך את המאמצים של החיילים המגנים עלינו, למרות שחלקם חושבים שאנחנו לא צריכים להיות כאן, ונמשיך להצדיע למפקדי צה"ל, העושים ימים ולילות כדי להגן על כלל התושבים כאן - גם אלה שעושים להם את המוות בכל הזדמנות אפשרית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם