להפסיק את ההלקאה העצמית
אנחנו לא אשמים בכל מה שקורה במזרח התיכון. הגישה הגורסת שאם נקבל את כל תנאי אבו מאזן יפרוץ השלום היא נאיבית וילדותית
עלינו לזכור כי באירופה של היום מתגוררים כ-60 מיליון מוסלמים היוצרים השפעה בלתי מבוטלת על קובעי המדיניות שם. במקביל קיימים האינטרסים הכלכליים-מסחריים המסורתיים, המתבטאים בשוק של מיליארד בני אדם וכמובן בתלות בנפט ערבי.
לכך יש להוסיף כי בעבר ניתן היה להשפיע ביתר קלות על מנהיגי מדינות ערב, אולם כיום, בעיצומו של אביב העמים הערבי, קשה שבעתיים לרצות את מי שמחזיק במדינות אלו את היד על ברזי הנפט והמזומנים. לא קל להתמודד עם תנאים בלתי אפשריים כאלו.
אין ספק שגם לנו יש חלק בהידרדרות שהחריפה במהלך השנים האחרונות בשל המשגים הלא מעטים שעשינו. אך יש לזכור כי רוב מדינות ערב מעולם לא השלימו עם קיומנו באזור. הקיצוניות בהן משתעשעות עדיין בחלום ש"הישות הציונית" תיעלם כלא הייתה.
העובדה שניצחנו במלחמת ששת הימים הייתה מבחינתן שבר גדול. כך גם עצם ההכרזה על מדינת ישראל וכינונה בשנת 1948, מהלך שמבחינתן לא יסולח. האביב הערבי עלול אף להחמיר את תופעת הקיצוניות הפונדמנטליסטית בשעה שהאופוריה תתפוגג עם התנפצות התקוות למציאות חדשה במדינות אלו.
נכון
מיום ליום מתחזקת בי, וכנראה גם בקרב אחרים, ההכרה שכל הדיבורים על "אם" - "אם תסכימו להפסיק את הבנייה ביהודה ושומרון", " אם תסכימו לזכות השיבה", "אם תסכימו לשלם פיצויים לפליטי 48'", ו"אם תסכימו להחזיר לנו את ירושלים" - לא באמת יביאו לפתרון הסכסוך גם אם נגיד אמן על כל "אם", ספק גדול אם ניתן יהיה לעשות שלום.
באחד הראיונות שערכתי ברדיו עם ריבחי רנטיסי, פעיל חמאס בעזה, שאלתי אותו: כיצד אתה מדבר על שלום בינינו? הרי גם אם נסכים (להתאבד) ולקבל את דרישותיכם, הרי זה צעד טקטי בלבד. שלב אחד בתורת השלבים שלכם. והדוגמה הטובה ביותר היא חוסר היכולת שלכם לחיות בשלום אפילו עם האחים שלכם. ראה מה עשיתם לאנשי פת"ח ברצועת עזה. רצחתם אותם בדם קר. העברתם פקודות ברשת הקשר לרצוח את מוחמד דחלאן ואת אנשיו. כיצד אם כן תחיו איתנו? תשובה לא קיבלתי.
אז אני מתלבט למי להאמין; לדוברי חמאס באומרם ביושר: אתם לא רצויים כאן, לעולם לא נכיר בכם; או לטקטיקת אבו מאזן באומרו: רק אם תקבלו את ה"אם" שלנו, יהיה שלום. במחשבה שנייה: התשובה כנראה נעוצה בגוף השאלה ובאופן ניסוחה.
הכותב הוא הבעלים של רדיו רדיוס ורדיו לב המדינה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם