תדמית מיושנת, דיבור חדיש
חידוש של האקדמיה שנקלט בציבור הופך לנחלת הכלל, והאקדמיה נשכחת כמי שהמציאה אותו. חידוש שלא נקלט זוכה לבדיחות וגידופים
עם זאת, לאורך השנים תרמה גם האקדמיה את חלקה לתדמית הזאת בדרכים שונות. בעשור האחרון, יש לומר, חל שינוי מודע ומוצהר במגמה, והוא מתבטא בדרכים שונות שמטרתן לחבור בחזרה ליצור האמיתי של העברית: הישראלים דוברי העברית באשר הם.
חידוש מילים הוא רק אחד מתפקידי האקדמיה, אבל מטבע הדברים הוא זה שנ מצא בחזית. כאן בא לביטוי "פרדוקס החידוש": חידוש של האקדמיה שנקלט בציבור הופך לנחלת הכלל, והאקדמיה נשכחת כמי שהמציאה אותו.
חידוש שלא נקלט זוכה לבדיחות במקרה הטוב, ולחרפות ולגידופים במקרה הרע. במדגם שערכתי לא מזמן על חידושי האקדמיה בתחום המילים לשימוש כללי בשני העשורים האחרונים, נחשפה תמונה שעלולה להפתיע.
תחיב, מרעש וחמרמורת
כשליש מחידושי האקדמיה בעשורים אלה נקלטו, כמו חייזר, משיבון והפרטה. לאלה נוספות מילים רבות וחשובות שחודשו לאורך מאה שנות האקדמיה, וביניהן קצין, כלנית, תברואה ורבות אחרות.
שליש נוסף הן מילים שנקלטו חלקית, והחלופה הלועזית שלהן נוכחת אף היא בדיבור. ביניהן אפשר למצוא את זימונית לצד ביפר, מבואה לצד לובי, או קדימון לצד פרומו. השליש השלישי כולל מילים שלא
נקלטו, והן כאמור מקור הלגלוג.
על חלקן נראה שאפשר היה לוותר מלכתחילה, אבל התפיסה הרווחת באקדמיה היא שאין לדעת מתי חידוש ייקלט. בין המילים האלה אפשר להצביע על "יחדה" ו"נגדה" (אופוזיציה וקואליציה), " תחיב" (אינסרט) ו"מרעש" (סנסציה). יש גם מילים שלא נקלטו, אבל הפכו למעין מילות פולחן כמו "חמרמורת" עבור הנגאובר, ו"כרוכית" עבור השטרודל של האינטרנט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם