שמים ברקס לרשות
"יום המחויבות לבטיחות" שצוין אתמול הוא לעג לרש. פעילות הרשות לבטיחות בדרכים כמעט משותקת ומספר ההרוגים בעלייה
יום המחויבות 2011 חל בסימן עלייה נוספת במספר ההרוגים, הנפגעים והתאונות - עלייה שרובה ככולה חלה בתקופת כהונת הממשלה הנוכחית, ושאת חלקה לפחות יש לייחס לשיתוק פעילות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בגלגולה הנוכחי הרשות היא צל חיוור של הדרך שהתוותה "ועדת שיינין" בשנים ,2005-2004 בהכנת תוכנית לאומית למאבק בתאונות.
באותן שנות אופוריה סברו רבים שעד לשנת 2012 תהפוך הרשות הלאומית לגוף בעל ידע מקצועי ומשאבים שסוחף אחריו את כל משרדי הממשלה למאבק שאמור היה להתעלות מעל לכל מחלוקת פוליטית. העניין הוא שכל עוד לא יחול שינוי דרמטי בהתנהלות הפוליטית מחד ובהתנהלות הפקידותית מאידך, כמו גם במערכת היחסים ביניהן - לא יתנהל מאבק אמיתי בתאונות, ו"יום המאבק" אינו אלא לעג לרש.
שלוש ממשלות כיהנו בישראל מאז ועד היום, וכישלון המאבק בתאונות רשום לחובת שלושתן במידה שווה פחות או יותר - שלושתן הערימו קשיים על פיתוח הרשות.
גם הפקידות הבכירה ניסתה למנוע רשות עצמאית וחזקה. בתקופת ממשלת שרון למשל, בלחץ הפקידות הבכירה של משרד התחבורה ולנוכח רפיסות הפוליטיקאים, סורס "חוק
בתקופת ממשלת אולמרט נעשה ניסיון למנות כמנהל הרשות מקורב פוליטי חסר רקע וידע, והמבנה הארגוני של הרשות נראה כאילו נוצר כדי לשלוח זרועות ותקציבים אל כל מוקדי העוצמה הפוליטית בשלטון המקומי.
בתקופת ממשלת נתניהו פעלה הרשות במשך שנתיים ללא הנהלה מסודרת ותחת איום קיומי. מסקנותיה של ועדה שהוקמה בהתאם לחוק הרשות כדי לבחון את תפקודה ולהמליץ על שינויים נחוצים לא פורסמו, ונכון לעכשיו גם לא יושמו.
אפילו מבקר המדינה, שאמור היה לפרסם לפני כחצי שנה את מסקנות החקירה שלו על אודות תפקוד הרשות ומועצת המנהלים שלה עדיין לא עשה זאת, ולאלה כבר לא יהיה כל ערך מעשי כאשר יפורסמו.
בשנת 2009 חלה ירידה ברוכה ומפתיעה במספר הרוגי התאונות שהציבה אותנו בקו אחד עם שאר העולם, אך מאז התהפכה המגמה, ומספר התאונות והנפגעים נמצא בעלייה.
זאת איננה גזירת גורל. רשות לאומית מקצועית ומתפקדת שמנוהלת בידי מנהיג זקוף קומה יכולה להנחיל סטנדרטים מקצועיים לכל משרדי הממשלה ולהפחית את מספר התאונות והנפגעים. מה שעובד בשוודיה, בהולנד בצרפת ובבריטניה יכול לעבוד גם בישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם