גם במעלית - נתניהו נשאר רגוע
דקות ספורות לאחר שחולץ רה"מ ממעלית תקועה מיהרו דובריו לספר לנו באיזה קור רוח הוא התנהל. היינו מבינים אותו גם אם היה נלחץ. כמו כולנו, גם הוא בסופו של דבר אנושי
נתניהו שהה במעלית יחד עם אנשיו בין רבע לחצי שעה. בצד הפרטים הלא ברורים על מספר הדקות בהן שהה נתניהו במעלית דווחו התנהגותו קרת הרוח בכל כלי התקשורת בצורה זהה. סביר להניח שתודרכו על ידי אותו מקור שהיה חשוב לו להדגיש עד כמה לא התרגש ראש הממשלה מעצירתה הפתאומית של המעלית.
יש בה, בתקרית המעלית של נתניהו כדי ללמד אותנו מה היה רוצה נתניהו או יועציו שנחשוב עליו. חשוב להם שנתפוס את נתניהו כאיש שאינו נבהל, רגוע, כזה שגם בשעה שבה המעלית נתקעת אינו חדל מלחתור למשימה הבאה: נאום שהוא אמור לשאת בעוד כמה דקות.
שווה להקדיש כמה מילים לדימוי הזה, של ראש ממשלה אשר נוהג בקור רוח ומרגיע את צוותו בזמן שהמעלית תקועה. אם אנשי ראש הממשלה מדווחים כי הוא נהג ב"קור רוח" בסיטואציה כזו, מעיד הדבר עד כמה הם חושבים שזה מה שהיינו רוצים לשמוע.
בעיניהם, אנחנו לא היינו מסוגלים לשאת או לסבול מצב בו היינו מדוּוחים כי נתניהו נתקף בהתקף חרדה וקוצר נשימה קלסטרופובי קשה ומיוזע עד החילוץ המיוחל. הנחת היסוד שלהם' בהדגשה כי ראש הממשלה אמר "היו רגועים", שייתכן ודעתנו הייתה מושפעת מכך והיינו מסיקים דברים על מצבים אחרים בהם נתקל ראש ממשלה מכהן. מי שמזיע במעלית התקועה סביר להניח כי יזיע גם במבחנים אחרים:
סיטואציה שבה אתה תקוע במעלית במשך חצי שעה היא סיטואציה מלחיצה. לעיתים יש מחנק, אולי אפילו חושך. במהלך חצי השעה הזו, אינך יודע באמת כי זו עומדת להיות חצי שעה ולכן הזמן עומד מלכת. האם לא הגיוני שאדם ילחץ ממצב כזה? סביר להניח שכן. ובכל זאת היה חשוב לנתניהו לרוץ ולספר לנו שהוא עמד במשימה: היה רגוע, שליוו ולא עצר ממלאכתו לשנייה.
המסקנה הבאה מאירוע זה היא שגם נתניהו חושב שאם היה חרד או לחוץ היה מעיד האירוע על חוסר זקיפות קומתו. נתניהו מציב לנו את מבחן המעלית אבל קורץ לנו למבחנים אחרים: מבחן איראן, מבחן ליברמן ואולי אפילו מבחן מערכת המשפט.
האמת שונה: אין קשר בין התקפי חרדה למעשים או לעשייה אמיתית. ישנם מנהלים רבים עם דוחות רבעון שמנים אשר חרדים ממקומות סגורים או היו נלחצים מלפיתת פיר מעלית. לצדם, ישנם מנהיגים רבים אשר ידעו נפש לא יציבה ומעורערת ובכל זאת עשו דברים או עמדו במבחנים גדולים.
יש משהו חרדתי בדרך שבה חזר הדיווח על מופע קור הרוח במעלית. אנשיו של נתניהו חושבים שהציבור לא מסוגל להפריד בין חרדות אישיות לתכונות לאומיות. שאנחנו נמהר להסיק שנתניהו לא כשיר להיות מנהיג, שנלעג לו. צריך להגיד שיש אמת בחששותיהם. רוב הסיכויים הם שאם אכן היינו מדווחים שנתניהו נלחץ בשעה שהמעלית סגרה עליו היה משמש הדבר כנשק פוליטי בידי יריביו והופך אותו לבדיחה.
הראשונים שצריכים למצמץ במאזן האימה הזה הם אנחנו. צריך לשחרר את המנהיגים שלנו מהצורך הכפייתי בהפיכתם ללא אנושיים. מבחנו הגדול של ראש ממשלה הוא בעשייה, בהנהגה ואין קשר בין הזעה בפיר חשוך לבין הובלת דוקטרינה כזו או אחרת.
אנחנו צריכים לשכנע את נתניהו שזה בסדר גם אם הוא הרגיש לחוץ במעלית, סביר להניח שזה היה קורה לרבים מאיתנו. האופציה ההפוכה שבה אתה מדברר על קור הרוח של עצמך ומספר כיצד הרגעת את המאבטחים שלך היא מזיקה הרבה יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם