לא שם עין
בעקבות קים קרדשיאן גם אני רוצה למסחר את עצמי. ליין חדש של רטיות לעיניים יכול להיות התחלה טובה
פיאצה טוענת בספר שקים קרדשיאן, כוכבת הריאליטי הגדולה והרווחית ביותר בארצות הברית היום, עושה לביתה באמצעים מקוריים: היא ממסחרת את מעמד הכוכבות שלה באמצעות מכירת ציוצים בטוויטר לגופים מסחריים תמורת עשרת אלפים דולר האחד.
אם, למשל, חברת קוסמטיקה שוכרת את שירותיה של קרדישאן תמורת התעריף המבוקש, היא ממהרת לצייץ משהו בסגנון: "השתמשתי היום באייליינר של חברת X. איזה אייליינר מדהים".
חיים יפים יש לקרדשיאן. נכון שלפני חמש דקות היא נפרדה מבעלה, שחקן הכדורסל כריס האמפריס, אחרי 72 ימי נישואים, אבל מהצד הפיננסי אין לה על מה להתלונן. לכן כששמעתי על הסטארט-אפ שלה הבזיק במוחי הרעיון ללכת בדרכיה של הקרדשיאנית ולמסחר את עצמי בדרכים לא פחות מקוריות: למכור לגופים מסחריים את יכולותיי העיתונאיות.
תמורת סכום סמלי של עשרת אלפים שקל פלוס מע"מ, אהיה מוכן לשלב כל מוצר שיחפוץ בו בעל המאה בטקסטים שאני מפרסם כאן. איך זה בדיוק יעבוד? נניח שניגש אליי גוף מסחרי, חברת אורנג' למשל, ומבקש שאשלב את המוצר שלו באחד מטורי. מיד אגש למלאכת הכתיבה ואטמיע בתוך הטקסט משפטים עדינים, ממש בלתי מורגשים, שיביעו את הערכתי לחברה הסלולרית.
זה יכול להיות משפט פתיחה אלגנטי בסגנון: "הרבה דברים עברו עלי השבוע ועל כולם שוחחתי באריכות ובאיכות קליטה מעולה עם חברי - שאגב, נמצאים כולם ברשימת היעדים המוזלים הנדיבה שקיבלתי מחברת הסלולר המדהימה שלי אורנג'".
וזו יכולה להיות פסקת סיום מעודנת כמו: "אבל אין ספק שהדבר המרגש ביותר שקרה לי השבוע היה הרגע שבו פתחתי את הדואר וגיליתי את החשבון החודשי שהגיע מאורנג'. היה זה חשבון זול ויותר מזה: הוגן. במשך שעות רבות הרגשתי את האופוריה והאושר זורמים בי. בת זוגי, שקלטה שאני נמצא במצב רוח מרומם מהרגיל, שאלה אותי האם הסיבה לכך שאני מאושר כל כך היא החתונה הקרבה שלנו. 'לא', עניתי לה, 'זה מפני שאני לקוח של אורנג' ואני נהנה מהטבות מרחיקות לכת'".
גם ממוצרים בעלי גוון נשי אינני מפחד. לא אהסס לכתוב על ההרגשה החופשית והמשחררת שמעניקה תחבושת היגיינית זו או אחרת, או אפילו על שמלת ערב שהחמיאה לי.
אני בחור פתוח מגדרית, ואין לי שום בעיה לשלב בטור - שעוסק, נניח, במצב החמור בסוריה - את המשפט הבא: "ישבתי בשמלת ערב שחורה מסאטן של קסטרו והבטתי במקלט הטלוויזיה ששידר לי את התמונות הקשות מדמשק. ידעתי שהמהומה הזו עלולה להוריד את כל המזרח התיכון על ברכיו - אך זה לא הפריע לי, כי נראיתי מושלם בשמלת
בנוסף, לא אהסס להחליף את הפרצוף שלי בראש הטור לתמונה שבה מרוח על שפתי ליפ גלוס של קליניק או אסתי לאודר. כמובן שבמקרה כזה התעריף יהיה שונה והתנאי שלי לעסקה הוא שמתחת לתמונה תופיע כתובית: "המציג איננו נוהג לשים ליפ גלוס באופן קבוע".
ככה זה, יש כאלה שכותבים טור בשביל להוציא את הצדק לאור, לחשוף שערוריות או לנגח את הממסד. אני עושה זאת רק כדי להעשיר את חשבון הבנק שלי.
ענף נוסף שמכניס לקרדשיאן הון הוא הליינים האישיים שלה. יש לה ליין של נעליים וליין של בשמים ועוד ליין של תכשיטים ושל קלטות כושר ביתי ומה לא. "הלוואי וגם לי יהיה איזה ליין משלי", אמרתי לחברי גולדמן. "זה בדיוק מה שאני צריך בחיים".
"מה שאתה צריך בחיים", השיב לי בביטול, "זה להפסיק לחשוב. זה לא עושה לך טוב". כמה שעות אחר כך, כשבהיתי בתקרת חדר השינה, צץ במוחי רעיון עילאי: אני צריך לצאת בליין של רטיות שחורות לעיניים. "בינגו!", צהלתי בהתרגשות וקמתי מהמיטה מלא אנרגיה לכבוש את מדינת היהודים עם ליין הרטיות שלי. אולי אפילו אצרף את אבי למיזם, אני בטוח שהוא ישמח.
בדמיוני כבר ראיתי איך מכל חלון ראווה תנצנץ קולקציה של רטיות שחורות בוהקות, ומעליהן שלט המכריז את שם המותג: Dayan.
עם יציאת ליין הרטיות יושק גם קמפיין רחב היקף של מודעות פרסום בעיתונות ובשלטי חוצות שבהן ייכתב: "עם רטייה ובלי רתיעה: שים עליך את רטיית דיין ותרגיש גם אתה איך זה לכבוש רבע מהמזרח התיכון בשישה ימים".
בטלוויזיה תוכלו למצוא סדרת פרסומות סקסיות עם הסלוגן המנצח: "לא שם עין". כל פרסומת כזו תתחיל בשוט של דוגמניות עם ציצים מסיליקון ורטייה שחורה על עין שמאל הרצות בחוף הים, ותסתיים עם סלב נערץ החובש חובש רטייה ומכריז כי "גם אני לא שם עין".
אלוהים, חשבתי לעצמי בסיפוק, זו תוכנית מושלמת שלא יכולה להיכשל.
אך לא כך חשב גולדמן. "זו תוכנית שבעיקר נועדה להיכשל", אמר והסביר שפספסתי את חלון ההזדמנויות. הוא גיבה את הטענה שלו באיזה מאמר אינטרנטי מ-2010 שמודיע שרטיות הן האביזר הכי טרנדי בהוליווד באותו שבוע.
"מצטער, רטיות זה הכי שנה שעברה", אמר בעודו מגולל מטה עם העכבר וחולף על פני תמונות של כוכבים הוליוודיים שנראו לאחרונה, כלומר ב-2010, עם רטיות בסרטי קולנוע: סמואל ל. ג'קסון ב"איירון-מן 2", ג'ף ברידג'ס ב"אומץ אמיתי", טום קרוז ב"מבצע ואלקירי".
ואז הוא הוסיף: "וזה בלי להזכיר את ליידי גאגא, שכבר ב-2009 שיבצה באחד הקליפים שלה גבר שתום עין. בשורה התחתונה, ליאור, שוב אתה מאחר את זמנך".
הסברתי לו שליין הרטיות הוא רק חלק קטן מקמפיין גורף למסחור עצמי ופירטתי איך אמכור את שירותי העיתונאיים לגופים מסחריים שישלמו לי עשרת אלפים שקל (פלוס מע"מ אסור לשכוח) לחתיכה.
"מי האידיוט שישלם לך על דבר כזה?", הוא שאל בעודו מצחקק. "אם מישהו מספיק אידיוט בשביל לשלם לקים קרדשיאן עשרת אלפים דולר בשביל ציוץ בטוויטר, חייב להיות לפחות אידיוט אחד שיסכים לאותה עסקה", אמרתי לו. "זו המציאות שבה אנו חיים: מציאות של אידיוטים שעושים כסף מאידיוטים אחרים".
"אתה באמת אידיוט", הייתה התשובה שלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם