חשבון נפש לנציגי העם
חלק מאלה שהצביעו לקצב הכירו את השמועות עליו. הם היו צריכים לדעת שזה ייגמר בבכי. כנראה שלא נמנה יותר איש שנוי במחלוקת לנשיא
כשנבחרי העם מצביעים למען משה קצב ומעמידים אותו בראש הטקס הלאומי, מה הפלא שכך נגמר הטקס. קצב סחב אחריו, כשנבחר, גל של רינונים ושמועות שהתקשורת לא הצליחה (למרות שניסתה) להפוך לסיפורים עתונאיים, חלק מאלה שהצביעו למענו בבחירות לנשיאות הכירו את השמועות המבוססות הללו ולמרות זאת שמו את הפתק שלו במעטפה, שלחו אותו לבית הנשיא ואת שמעון פרס הביתה.
לו ההצבעה לנשיאות לא היתה חשאית, לא היה למשה קצב סיכוי כלשהו להיבחר מול אישיותו המוכחת של שמעון פרס. אבל ההצבעה היתה חשאית, קצב כיתת את רגליו במסע שתדלנות מקומבן ומלא קופונים, וקיבל את אמון העם, באמצעות נציגיו הנבחרים. הנציגים האלה הם שצריכים לערוך היום את חשבון הנפש.
קצב יפגוש היום בצהרייים אחד מהם, שלמה בניזרי שמו, שהצביע עבורו קרוב לוודאי בבחירות החשאיות ההן. הם יוכלו להעביר חוויות ולהעלות זכרונות ביחד עכשיו. אנחנו נוכל רק להצטער. כי בישראל אנחנו לעולם נצטרך ללמוד הכל בדרך הקשה. כנראה שלא נופתע עוד מהתקפת פתע של אויבינו ביום הכיפורים, וככנראה שלא נמנה יותר טייס לרמטכ"ל, וכנראה שלא נבחר עוד איש שנוי במחלוקת, שפיסגת הישגיו היתה ראשות עיריית קרית-מלאכי, לתפקיד נשיא המדינה. מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננים, ואנחנו מומחים בלהתכונן תמיד למלחמה הקודמת. חבל.
ועדייין, צר לי על משה קצב האיש. הכרתי אותו כפוליטיקאי, עבדתי איתו כשר, הוא היה אפור ויעיל, מן אחד כזה שאף פעם אתה לא מבין איך הוא צולח את הפרייימריס, אבל בסוף הוא צלח, ואחר כך לא הבנת איך הוא מנצח את הבחירות לנשיאות, אבל הוא ניצח. ואחר כך הוא נפל את הנפילה הכי גדולה, הכי מהדהדת, הכי מרסקת איברים שאי פעם נפל מישהו אצלנו, ומשהו אצלי מסרב לשמוח לאידו, ולעלוז למראה יסוריו.
כבר כתבתי את זה פעם, אני חושב שמשה קצב הוא מסוג הפוליטיקאים שמסוגל לחיות במציאות וירטואלית אותה המציא לעצמו, אין לי ספק שהוא משוכנע שהוא חף מפשע ונפל קרבן לקונספירציה מרושעת.
באופן אישי אני חושב שהוא נענש די והותר, שבע השנים שנגזרו עליו הן משא כבד, אכזרי, מוגזם שמוטל על מי שכבר לא ישוב להיות מי שהיה, שחייו נהרסו עד היסוד, כבודו הושפל ותדמיתו רוסקה. מצד שני, זה העונש שבית המשפט פסק לקצב, בשתי ערכאות מכובדות, ואת העונש הזה יצטרך לרצות עכשיו.
ועוד משהו קטן: טענות רבות הופנו לתקשורת שידעה, לכאורה, על מעללי קצב בטרם נבחר לנשיא, אך לא דיווחה. הטענות מופרכות מיסודן, מכיוון שהתקשורת הכירה את השמועות ואת המתלוננות והשקיעה מאמץ אדיר בנסיון להרים את הסיפור בטרם הבחרו של קצב לנשיאות, וגם אחרי. המאמץ נכשל, בעיקר כי המתלוננות סירבו לשתף פעולה בשלב ההוא (נדרשה א' מבית הנשיא להתניע את המהלך). אין כלי תקשורת שיכול לפרסם סיפור כזה בלי עדות מוצקה של מתלוננת. היינו קרובים לפצח את זה, אבל לא הצלחנו. חבל.
עכשיו תשאלו את עצמכם מה הסיכוי שבפעם הבאה נצליח? ובכן, הסיכוי הוא אפס. אין סיכוי. חוק לשון הרע החדש הופך כל מבצע כזה לבלתי אפשרי. ההוכחה הטובה ביותר שהחוק הנוכחי מספיק היא העובדה שהוא העניק הגנה למשה קצב. עכשיו רוצים להחמיר אותו מאוד, כדי שיוכל, כנראה, לספק הגנה לעבריינים חמורים יותר ממנו. ראו הוזהרנו.
אקו"ם